אני לא בוכה אבל הדמעות זולגות

אני לא בוכה אבל הדמעות זולגות,
הן צורבות על עורי, הן כואבות.
אני מנסה לעצור אותן אבל הן לא מקשיבות,
אני לא בוכה אבל הדמעות זולגות.

אני לא בוכה אבל הדמעות זולגות,
הן לא מפסיקות, הן לא מקשיבות.
אני מנגבת אותם אבל זה לא מספיק,
אני לא בוכה אבל הדמעות זולגות.

אני לא רוצה שיראו אותן ויתחילו לשאול שאלות,
אבל הדמעות, הן זולגות.
אני לא בוכה, באמת,
אבל הדמעות, הן זולגות.

אני לא בוכה אבל הדמעות זולגות,
על הלכי רצות, דוהרות.
אני שמה ידיי על עיני בתקווה,
ובאמת, אני לא בוכה אבל הדמעות זוגות.

אני לא רוצה שיראו אותן ויתחילו לשאול שאלות,
אבל הדמעות, הן זולגות.
אני לא בוכה, באמת,
אבל הדמעות, הן זולגות

אני לא בוכה אבל הדמעות זולגות,
ועד עכשיו הן עדייין זולגות.
ואני פתאום שואלת את עצמי:
אולי אני בוכה והדמעות לא סתם זולגות?

אולי,
יש סיבה,
אולי,
לא בכוונה,
אבל,
הדמעות
זולגות.

אני לא בוכה אבל הדמעות זולגות,
הן צורבות על עורי, הן כואבות.
אני מנסה לעצור אותן אבל הן לא מקשיבות,
אני בוכה והדמעות זולגות.