אש בוערת בלשוני
אש בוערת בפי ולשוני,
להבה מכלה את תוכני.
זה לא עינוי שמעורר גניחה,
זה תחושה שמוציאה צרחה.
האוכל בתוכי בקושי לעוס,
אך טעם הבצל כה מאוס.
אין מסביבי לחם, אף לא פרוסה,
שיעביר את הטעם של העיסה.
מאז ועד היום איבדתי תשוקה,
לאכילה חפוזה של שקשוקה.
מעתה והלאה אוכלים במתינות,
כדי להימנע מתחושת החריפות.
תגובות (4)
אני ככה כל פעם כשמכינים לביבות, תמיד נשרפת לי הלשון. שיר חביב מאד :)
חמוד ממש ומסקרן אותי אם כתבת את זה בהכוונה לממש קומי וקליל או כמטאפורה לחיים שכשמעמיסים יתר על המידה בסוף רק גורמים לנזק
בהקשר הזה, קומי וקליל.
בטעות הצבעתי שני לבבות במקום ארבע, טעות שלי.
קטע נחמד מאוד, אולי היה כדאי להאריך קצת, אבל חוץ מזה אהבתי.