ים של אכזבות

ים של כאב

בית 1:
עומדת על יד שפת הים
כולם כבר צללו,התבגרו
והנה,רק אני עוד שם
ילדה שעוד פוחדת
לקפוץ,ולתוך מי הים

פזמון:
נכנסת למים,לא מחזיקה מעמד
מתחילה מעט לשקוע
פוחדת למות,לבד פלי אף אחד
לים הזה אין מציל
לא תבוא ישועה
לים הזה אין מציל,לא תבוא הגאולה

בית 2:
הגלים סוחפים אותי
אני כמעט טובעת
נפגעת בראשי
מסירה קטנה,לאדם שעל הסיר נפלה הטבעת
אני צפה על הגלים,מדממת מראשי

פזמון:
נכנסת למים,לא מחזיקה מעמד
מתחילה מעט לשקוע
פוחדת למות,לבד פלי אף אחד
לים הזה אין מציל
לא תבוא ישועה
לים הזה אין מצילא תבוא הגאולה

בית 3:
מתעוררת על החול החם
מרגישה שבוהים בי יצורים
קרניים בקצוות ראשם
זנבות בצורת חצים
הבחנתי שבקצוות שיניהם,טיפות של דם
"כדי לך להתרחק",לי הם מייעצים
ידעתי שהם עינם בני אדם

פזמון:
נכנסת למים,לא מחזיקה מעמד
מתחילה מעט לשקוע
פוחדת למות,לבד פלי אף אחד
לים הזה אין מציל
לא תבוא ישועה
לים הזה אין מציל,לא תבוא הגאולה

בית 4:
כאב אפף את גופי
הם בהו בי אני יודעת
הם כבר לא בוהים,ואם הם כן,אני לא שומעת
גלי קור וכאב,חום וצחוק
מרוב הרוע שלהם אני מזועזעת

פזמון:
נכנסת למים,לא מחזיקה מעמד
מתחילה מעט לשקוע
פוחדת למות,לבד פלי אף אחד
לים הזה אין מציל
לא תבוא ישועה
לים הזה אין מציל,לא תבוא הגאולה

בית 5:
עכשיו אני יודעת,אני בצרות צרורות
כעט אני שומעת,את כל הקולות
"בואי,תתקרבי…,זה חוף מפלט"
הם לוחשים. עכשיו אני יודעת,מי הם אותם שדים
"הם משקרים…על תקשיבי להם",לוחש לו קול מתוק
אך ככול שהם לוחשים: "את לא שווה פרוטה,ואנו אומרים זאת בתור ידידים"
הקול המתוק והלבן נחלש,עד שהוא לא קיים
הם מטביעים אותי. מושכים אותי למים. זה לא צחוק
אני טובעת. פוחדת מכדי לצעוק לעזרה,חלשה כדי לחזור לחוף,על מחוץ לים
אני כבר בקרקעית,יד שחורה של תמנון,אני יודעת שאת תקוותי אאלץ למחוק
אני אות שומעת את צחוקם,עור רואה את החיוך מרוח על פרצופם
זה סוף,אני יודעת,זה הסוף,אני רואה וגם שומעת
אני נכנסת לפי המפלצת. דמי כבר בכל קרקעית הים
הוא בולס את בשרי,מפזר את דמי
אין לי תקווה
אין לי גאולה