כלואים בעולם החיים

את מושכת אותי לחיקך,כולאת אותי בזרועותיך כדי שלא אברח
עוצמת את עיניך ונאנחת,עוד דקה,מתוק,רק עוד דקה

הכרנו בבית הקברות ,רק הרוחות היו עדות
בכי,חיבוק נשיקה קרה בצל הברושים הנעים, וברקע -דממה
לא אכפת לי,לא אכפת לי,חזרתי על המנטרה בראשי
כי ליבי נחנק מרוב אשמה,והשטן על כתפי מזכיר לי שמגיע לי
להיחנק באהבתך,אהבה שלא נועדה לי
אהבה שבגללי לעולם לא תוכלי להעניק ולכן לעולם לא תהיי מסופקת

ושוב את מושכת אותי לחיקך,כולאת אותי בזרועתיך כדי שלא אברח
כי אינך יודעת שכל עוד אחיה,לבי יהיה שבוי שלך

האם כך זה מרגיש,אהבת אם?
אני בוהה בתקרה תוך כדי החיבוק המוזר והנואש ואם הייתי יותר ציני,הייתי צוחק
אתה בסדר?את שואלת כי אני שותק,ולא דברן כמוהו
בסדר,אני מחייך לה בחזרה חיוך מוזר,מתנשא
ואז אנחנו מתחילים שוב לנוע על המיטה הגדולה,כמו מכונה אוטומטית

מה יהיה בסופך,מה יהיה