למה אתה לא חוזר?

הבטתי על המכתב שלך.
קראתי אותו שוב ושוב,אך כלום לא עוזר.
צרחתי,בכיתי,למה אתה לא חוזר?

מנסה לשכוח,אך כלום לא עוזר,
השעון ממשיך לתקתק,הלילה ממשיך להפוך לבוקר,
והפוך.
דמעותי מרטיבות את המכתב,שמוכתם בדם.
בגלל…בגלל..
אוף!
למה אתה לא חוזר?

רק אותך אני אוהבת,אתה היית החיים שלי.
בזכותך הייתה לי מטרה בחיים האלו,
הייתי קמה בבוקר רק כדי לראות אותך,
אבל,עכשיו הלכת.
איבדתי
כל מה שבניתי,
נהרס.
למה אתה לא חוזר?

זכרונות מהעבר,שטיילנו,צחקנו,
התנשקנו,דיברנו.
בכינו,כעסנו,אהבנו.
איבדנו.
למה?
למה גרמת לי לסבול כך?
יושבת על מיטתך,קוראת שוב
את מכתבך.
יושבת,וחושבת.
צורחת,בוכה.
מהר,מהר,
למה אתה לא חוזר?

אולי זה כי אתה לא יכול לחזור,
במלחמה ההיא,נספת.
כבר שנה שאני מרגישה נורא בכל יום!
רציתי לראות אותך,
רק פעם אחת.
אם אתה לא חוזר,
אז אני מניחה שאבוא אליך…