מחרימים את השירים שלי????

החרוזים כתובים מצויין, (פעמון ראשונה שאני רואה פזמון באתר הזה). אני מכיר את התחושה המבאסת שאין תגובות על הסיפור ואתה רוצה שיכתבו אפילו משהו שיכסח אותך כדי שתוכל לתקן. במקרה שכזה אני מזכיר לעצמי את כל הפעמים שאני לא הגבתי.
אגב, אני לא בטוח שהאתר נעשה צעיר יותר.

וואו אתה נוסטלגיה בשבילי!
הייתי מחוברת לכאן לפני 4-3 שנים, תמיד קוראת את השירים והסיפורים שלך.
ואתה עדיין פעיל כבר 5 שנים!
רק השתפרת עם הכתיבה שלך! (:

אני מוכרח להגיד לך שממש לא התלהבתי. במקרה הטוב לא הייתי מגיב בכלל, אם השיר לא היה עוסק בהתבייכנות כזאת. לא ממש השקעת בחרוזים! רוב המילים מתחרזות בקושי רב אם בכלל. זה שהיית פה פעם לא אומר הרבה לרוב הקוראים כנראה. אני אישית פרסמתי במספר אתרי סיפורים גם בעבר, מה שהיה היה. אם הפסקתי שם אני שלם עם המחיר של זה. אתה צריך לקנות את אמון והערכת הקוראים מחדש. אולי להמציא את עצמך מחדש.
הרבה מאוד שירים וסיפורים כאן, למעשה הרוב, לא מקבלים תגובות. אתה יכול לעבור ולראות בעצמך. אבל גם בחלק מאתרי הכתיבה זה אותו הדבר. יש פה לא מעט עניין של מזל. יום ככה יום ככה. אני למשל פרסמתי כאן סיפור בהמשכים בן 41 פרקים והקפדתי במשך 3 חודשים לפרסם 3 פרקים בשבוע! כמה תגובות קיבלתי על פני 41 פרקים? 3 אולי… זה מעליב, מעצבן לפעמים, אבל מתרגלים. אתה יודע לפי הצפיות כמה נכנסים לקרוא. אנשים קוראים אבל לא תמיד מגיבים או מדרגים.
תמיד תחשוב על עצמך-כמה אתה מגיב לאחרים, כמו שציינו לפניי.
יאללה. בהצלחה בהמשך.

אף אחד לא חייב לך תגובות.
אף אחד לא חייב לשמח אותך או לפרגן לך.
אני מעדיף שלא יהיו לי תגובות מאשר שאנשים יגיבו רק כדי לשמח אותי.
לא יודע בן כמה אתה אבל הדרישה הזאת של תשומת-לב מאוד ילדותית.
גם מאכזב מאוד שבלי ה'פרסום' שהיה לך פה פעם הכל מרגיש לך סתם.
אם אתה כותב רק בשביל התגובות ותחושת ה'פרסום' זה מאוד רדוד ואני אישית לא מעריך את זה.

חחח… לא סתם חטא הגאווה הוא החטא הכי קשה.
אתה באמת חושב שכולנו התכנסנו והחלטנו על חרם עליך?!
זה רק מראה עד כמה אתה חושב שהעולם מסתובב סביבך.
בהצלחה.

איזה מלך אני שגרמתי לכם להאמין שהשיר הזה הוא רציני :)