המעודדת
השיר אומנם לא מושלם ובעניי רובכם -מי שיטרח להציץ- אפילו גרוע בצורה לא יאמנת או פשוט לא ממש טוב, או יותר נכון לא לטעמכם. כתבתי את השיר ברגע של משבר, זה מה שהרגשתי באותו הרגע וזה מה שיצא, אני לא הולכת לשנות מילים טהורות של ייאוש, אפילו אם הן לא טובות. השירים הכנים ביותר באים מההרגשה שלנו, כשאנחנו לא חושבים עליהם יותר מידיבכל אופן,, מקווה שכן חלקכם אהבו, לילה טוב.

שהייאוש מציף

המעודדת 22/09/2014 802 צפיות 4 תגובות
השיר אומנם לא מושלם ובעניי רובכם -מי שיטרח להציץ- אפילו גרוע בצורה לא יאמנת או פשוט לא ממש טוב, או יותר נכון לא לטעמכם. כתבתי את השיר ברגע של משבר, זה מה שהרגשתי באותו הרגע וזה מה שיצא, אני לא הולכת לשנות מילים טהורות של ייאוש, אפילו אם הן לא טובות. השירים הכנים ביותר באים מההרגשה שלנו, כשאנחנו לא חושבים עליהם יותר מידיבכל אופן,, מקווה שכן חלקכם אהבו, לילה טוב.

כשהדמעות מציפות את עיניי,
ונמאס לי כבר, די!
אני קורסת שוב מחדש,
והלחץ פתאום מורגש,

חושבת איך הגעתי לכאן שוב?,
האם נועדתי להיפגע ולשוב,
לעמוד על הרגליים עד שהן נשברות,
ואז להרוס את הכל ולטבוע בחול,

אולי הטבע שלי זה להיפגע,
אולי נועדתי לעשות מהכל סיבה,
לנער דברים חשובים,
וליפול שוב על הפנים,

והלב מחסיר פעימות,
תוך כדי יבבות מדומות,
הסביבה מאיימת ותוקפנית,
נועצת בי מילים כחניט,

והבטן כואב שוב,
והדברים נשארים בפנים,
ובאופן עצוב אני שורפת,
את עצמי מבפנים.

למה הכל מתפקשש רק לי?,
למה "להיות מיוחדת" זו אני,
למה הכל הולך רע ומגעיל,
וימים נגמרים ולילות עוברים,

והזמן מרגיש תקוע,
המילים לא מובנות,
הפחדים שוב צצים להם,
מבין הפינות,

לילות נדודי שינה,
מתפרשים על חלונות,
ועפעפים כמו אבנים,
נהיים כבדים ואז נופלים,

אך הקולות בראשי לא מחזירני למקום,
הם דוחפים אותי החוצה,
ומכלים את עולמי,
ושוב חוזרת ההרגשה הנוראה,

ההרגשה שלא עשיתי מספיק,
שעשיתי יותר מידי,
ששוב שפטתי מהר מידי,
אנשים שאני לא מכירה בכלל,

הרגשה של למות,
למה אני צריכה בכלל את החיים הללו?,
מי צריך לחיות?,
לסבול ולחוות ושוב לסבול מהזיות,

שיש לך מקום בעולם,
גורל וייעוד,
שאתה לא חייב להיות מושלם,
אבל נאהב ואהוד.


תגובות (4)

בתור שיר זה לוקה בחסר. בתור קטע זה גורם ללבי להחסיר פעימה. לילה טוב לך, מקווה שדברים יגיעו לידי שיפור

23/09/2014 05:41

ואו זה יפהפה. את יודעת כמה אני אוהבת את הכתיבה שלך.
מה קרה? את יודעת שאני תמיד פה בשבילך..

23/09/2014 15:36

זה קטע… אני ממש מרגישה כאילו שזו אני שמה. הרמת הזדהות שלי עם זה היא כל כך גבוה…
מצטערת שאין לי תגובה נורמלית לתת לך, בהחלט מגיעה לך אחת. אבל אני מקווה שאת יודעת שאני מעריכה אותך כסופרת ואוהבת את היצירות שלך

23/09/2014 16:17

מהמם , הצלחת להביע בהמון מילים את ההרגשה הזאת כשעשית
משהו ואחרי זה התחרטת / זה לא היה מוצא חן בעיניך / הרגשת רע / הרגשת אשם . את יכלה להיות סופרת , אין על מה לדבר .

23/11/2014 09:09
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך