איך
אני אוהבת אותך גם כשעיניי סגורות,
אתה לא מוכרח לעמוד מולי בשביל שארגיש את נוכחותך,
כל מחשבה וכל תהייה עוברת דרכך.
איך כל דקה יכולה להרגיש כמו שנה,
בגלל שאיני בזרועותיך, אינני איתך,
כולם פוסקים שכאשר אוהבים הזמן עובר מהר,
אבל זמני התפוגג,
כלא היה,
נעלם ורמס את התקווה.
איך כל שנייה מרגישה כמו עשור,
כי אתה לא מדבר איתי, אינך משמיע קול.
איך ניתן בכלל לשמוע,
את רעש ההמון?
היכן לחישתך,
הגורמת לעיני לדמוע?
העולם לא רוצה שנביט,
היקום לא רוצה שניגע,
כל הצרות נופלות כמו גשם,
כל טיפה,
כל מילה,
מאיימת להפיל, מאיימת לשבור.
האם מאוחר מידי להביע תפילה?
יקירי, איך אני יכולה לחיות כל כך רחוק ממך?
איך אני חיה ללא החיוך שלך, ללא מבטך
כשאתה נותן לי את אהבתך.
איך להראות לך עד כמה אני רוצה להיות איתך,
כשאפילו היקום מפריד אותי ממך?
איך לעצור את הגשם בלי לעצור את הזמן?
איך לתפוס אותך חזק ולא לעזוב אותך לעולם…
תגובות (3)
סיפור אהבה מופלא.
אהלן :) ספק-סיפור-ספק-שיר מקסים! אהבתי את הקלילות שאפשר לחוש בתוך העלילה הכבדה. משחק בין משקלים מתוחכם ביותר.
יש לי כמה הערות (המלצות) קטנות לשינויי ניסוחים קלים.
"כל מחשבה וכל תהיה עוברת דרכך." – אני חושבת שזה צריך להיות "תהייה"? כמדומני זה האיות הנכון.
"בגלל שאני לא נמצאת בזרועותיך ולא איתך," – אולי הייתי מנקה את הניסוח באמצעות פסיק. "בגלל שאיני בין זרועותיך, איני איתך".
"אבל הזמן שלי כמו נחל במדבר, מאיים להיעלם." – לא הבנתי את הדימוי. אולי אפשר לבחור במשהו שאשכרה נעלם או מתפוגג. הצירוף של נחל עם שם הפועל להיעלם לא עובד לי.
"כי אתה לא מדבר איתי כפי שהיית בעבר." – הייתי מנקה את הניסוח. למשל כך: "אתה לא מדבר איתי כפי שדיברת בעבר."
"העולם לא רוצה שנביט אחד בשני או נאחוז זה בזה," – כנ"ל, הייתי מנקה את הניסוח. "העולם אוסר שנביט, אוסר שניגע." ואגב, זה זה בזו / זו בזה.
"איך נוכל לחבק אחד בשני כשהכל רועד." – ה"בזה" שמה קצת לא קשור לשם הפועל "לחבק". אולי "איך נוכל להתחבק כשהיקום רועד"?
כל הבית הלפני אחרון קצת מסורבל בניסוח ולא הבנתי אותו. גם אותו, הייתי קצת משכתבת ומנקה ניסוחים. לפעמים עדיף ניסוח מינימליסטי מאשר עודף דימויים מסתעפים.
"אבל איך אני יכולה להמשיך לחיות לא לצדך?" – כנ"ל, ניקוי ניסוח. "איך אוכל להמשיך לחיות, לא לצידך?" או "איך אוכל להמשיך לחיות בלעדיך?"
"שאתה נותן לי כשאתה מראה לי את אהבתך." – כנ"ל, ניקוי ניסוח. "שאתה נותן לי באהבתך."
באופן כללי, המילים "כי" / "אז" / "כל" / "כך" מופיעות לטעמי הרבה יותר מדי (עניין של טעם וריח כנראה). יש משהו נפלא בשירה יותר סימפליסטית, שלדעתי יעביר יותר טוב את הנושא בו את עוסקת. עם זאת, מאוד אהבתי שאת לא נותנת לחריזה להנחות אותך ולקפל אותך, אלא שהיא עובדת בשבילך, ואת לא מתחייבת אליה אלא רק נעזרת בה. גם השימוש שלך בסימני פיסוק בתוך השיר כשביל מנחה לא רע בכלל, אך טעון שיפור.
בהזדמנות זו, רציתי לעודד ולהגיד: אנחנו מאוד רוצים להצליח להקים כאן קהילה אדירה באתר, של כותבים וקוראים שמגיבים, מביעים דעה, תומכים אחד בשני (או בשנייה) ומייצרים שיח. תמיד נשמח שתעני לתגובות שמגיבים, וכמובן תגיבי לכותבים אחרים. יחד, נעצים מחדש את הקהילה פה ונייצר מקום שכולם בו משוחחים, תומכים ומעורבים.
המשיכי לכתוב! (או המשך? אני לא יודעת!)
תודה על העצות! ממש התגעתי לביקורת בונה ומחמאות שגם הן בונות.
אני אעבור על הקטע ואתקן. יש כמה דברים שכן עשיתי בכוונה, בגלל שהשירה הזו מיועדת לאדם ספציפי שיבין את הדימויים בצורה שרק שנינו יכולים. אם כי אני רואה למה את מתכוונת ואני כן אעשה מספר שינויים שישפרו את הקטע הזה. תודה!