המשרתת והאדון

בשעת ערביים ניגשה בעצלתיים
משרתת אל דלת האחוזה ודפקה,
קראה בקול "אדון, אדון, קבלני אנא."
"תן לי להיות שפחתך.".

ודלת האחוזה, כה יפה וגדולה
לילדה היפיפיה להיכנס נתנה,
ושיערה הבורק, ועינייה הכחלות
מיד כוסו בבגדי משרתות.

וכשבן האדון, אותו היא שירתה
ראה את המשרתת לראשונה,
הוקסם מיופיה ורגליה הקלות
קולה כה נעים, מתוק וענוג.

היו צוחקים השניים, בצד האחוזה
וכשאיש אינו ראה היה אוחז בידה
נושק לה ואומר לה מילים יפות
וליבה, נכבש, כשכל הנערות.

ובשעות לילה מאוחרות היה מתגנבת
אל דלת חדרו הפתוחה לפניה,
מעניקה לו את גופה, בתענוג משכר
הבטיח לה הוא, כי יהיה שלה ולא אחר.

וביום למחרת לצד האחוזה המרשימה
חנתה כרכרה של בת מלוכה,
משם בקלות רגליים ובעלת שמלה נאה
דילגה אל זורעות הבן, ארוסתו החדשה.

לב המשרתת נשבר בקירבה.
ובשקט בשקט בחצות הליל,
דילגה אל המיטה המוכרת והנוחה
העבירה את ידה בשיער אהובה.

היא נשקה קלות לחזהו האדום,
ופיגיון הבטיח לה כי ליבו ישאר לשאר כחלום.