אמיתי. אני שונאת את הילד הזה.
גיליתי שאני טובה בהבעת השנאה \ הכאב שלי באמצעות חרוזים

למה כשהוא מסתכל אני נמסה?

אמיתי. אני שונאת את הילד הזה.
גיליתי שאני טובה בהבעת השנאה \ הכאב שלי באמצעות חרוזים

פעם ראשונה- התאהב במישהי אחרת.
את ההשפלה והכאב אני עוד זוכרת.
פעם שנייה- התעלם ממני, צחק ממני,
כאילו הלב שלו הוא לא יותר מכלי מכאני.
פעם שלישית- אני נפרדתי, מרוב הבושה,
הרגשתי מושפלת, מובסת, חלשה.
פעם רביעית, אמר שלא רוצה לפגוע בי עוד.
מאחורי המילה שלו הוא לא הצליח לעמוד.
אז תגידו לי, הסבירו את התופעה,
למה הפרפרים לא מפסיקים? למה לא באה השנאה?
למה כשהוא מסתכל אני נמסה?
למרות שלשכוח אני כל כך מנסה.
מלא בכל כך הרבה קסם אישי,
יכול להקסים כל אחת במבט חרישי.
למה הוא כזה? מה אני מוצאת בו?
למה הכל קרה? למה אני לא זוכה בליבו?


תגובות (1)

מתאר בדיוק איך אני הרגשתי פעם ולמזלי את ההרגשה הכל כך מבלבלת הזאת אני כל כך מבינה.
חרוזים מאוד יפים וכתביה שנונה וקולחת, כל הכבוד.

03/10/2014 18:18
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך