שרה הייתה צוחקת על זה
שרה הייתה צוחקת על זה
נוסע כל בוקר מאחורי משאית זבל .
נתקע רבע שעה ברחוב , צופר ולא מצליח לעקוף .
לבסוף משלים עם זה .
אחר כך הדרך נפתחת .
הרגשת ניצחון קצרה .
וזה חוזר לעד .
אני בן 31.
קמטים אחרי הגשם.
שער לבן .
חצי חצי . לא יודע לאן .
בראש דברים שרוצה להספיק .
בגוף רעד קל ברגע שלא מתבקש דבר .
קר .
היה לאברהם .
כשעזב את ביתו .
בית חם ואוהב , בית .
כשלאופק היה טעם של חול ,
כשכולם ביקשו שיישאר .
לזמן הייתה משמעות אחרת ,
ולא היה גבול .
קר .
כי החורף בפתח .
אני מוגן בתוך המעיל ,
הצעיף מסתיר לי את השפתיים ,
ולגבולות שלי אין גבולות .
גם אני הייתי אומר לעזוב ,
כמוהו לפרוץ מעצמי , להיוולד בייסורים ,
אבל הארץ התמלאה בעצמי ,
ככה אפשר רק לחזור ולחזור .
שרה הייתה צוחקת על זה .
תגובות (1)
לא כל כך הבנתי. אבל אהבתי בכל זאת