אור ליבי-פרק 1

"אני לא הולכת לשם."
שירה הביטה בעיניים מתחננות, דמעה ועוד דמעה זלגו מעייניה.
ידיי רעדו וחבקו אלייה "שירה, אני יודעת שזה קשה. אור היה בן אדם מדהים, אדיב וסלחן שקט ונחמד איש לא יכל להתעלם ממנו"
היא הנהנה בראשה וידיה נגבו את הדמעות,
"אני לא מצליחה לעכל, המשפט האחרון של אור היה "שירה, תפגשי אותי בשביל הלבן," לשם הוא כבר לא לשביל הכחול הגיע, הגיע לשמים."
הגשתי למיכל ספל מים, היא שתתה בצימאון פנייה היו חיוורות.
"שירה, את מוכרחה לבוא להלוויה"
"אני לא מסוגלת, אני חושבת שהם יבינו," קל להבין בחורה שראתה את חבר שלה נהרג.
"ההלוויה בעוד שעה תחליטי אם את באה או לא."
פניתי לשירותים לרוץ את פניי, הבטתי למראה נגלתה דמותי המלאה והחיוורת בעיניי הירוקות היה מבט עצוב ושיערי השחור נחת על כתפי.
אור היה ידיד טוב שלי, חבר לשעבר.
אהבתי אותו כאהבת נפשי, עד שהוא פגש בשירה חברתי הטובה, אגרתי כוחות ואפשרתי לאהבתם להתרחש, בכיתי ימים ולילות. אך הבנתי את אור, לא הייתי נחשקת בעייני הבנים עגלגלה ומכוערת ואור היה בחירת ליבן של כל הבנות נאה בעל שיער בהיר ועיניים כהות, גבוהה ושרירי נבון וחכם, וכך גם שירה בעלת עור ושיער כהה, נאה הייתה וחכמה.
תקופה קשה עברה עלי הרגשתי נבגדת, קנאה הציפה את ליבי.
והרגע הכי כואב היה כשאור נהרג.