הקדמה לאשמת הכוכבים- אל תקראו

אני חושבת שאני יחידה, מקווה, שכותבת הקדמה לספר הזה, ייאי.
***
אני רימון יד.
הייתי יכולה לציין שאני רימון יד בגודל רגיל אבל בהתחשב בעובדה שאני מי שאני אז אני רימון הרסני וגדול במיוחד.
לא משנה איך יספרו את הסיפור שלי, לי לא אכפת.
הרי מי רוצה לראות סיפור על שני נאהבים חסרי מזל? תמיד ימצאו אנשים שיעדיפו את הגרסה השמחה של החיים. אבל יש כאלה שיביטו לאמת ישר בעיניים ולא יתנו לה להתרחק.
אני מעדיפה להיות הגרסה הראשונה. זה גם מה שרוצים כל בני האדם סביבי, חוץ מאלה שיודעים שכל הקסם נמצא במי שאני, מישהי שההורים החליטו שהיא בדיכאון.
כשקוראים בחוברות הסברה על סרטן רואים שדיכאון הוא תופעת לוואי של סרטן וגם דאגה.
אבל זאת לא האמת, העולם מורכב משקרים שהולכים ומסתבכים עד שמגלים אותם ונישברים.
אבל האמת היא היחידה; כל העולם הוא תופעת לוואי של סופניות. גם הוא.
בסוף אף אחד לא יזכור שחייתי על פני האדמה אבל אני יודעת שגם אחרי שאמות אני יזכור אדם אחד ויחיד. אותו.