תחרות סיפורים – הרשמה

בפעם הראשונה, עם כל המשתמשים שאי פעם היו לי באתר הזה, והיו הרבה, החלטתי לעשות תחרות סיפורים למי שמעוניין.

אז המשימה היא ככה…
למטה כתוב קטע קצר שלקוח מאמצא הפרק (חשוב מאוד שתזכרו שזה מהאמצע) של אחד הסיפורים שכבר הפסקתי לפרסם פה, והמשימה של כל אחד שרוצה להשתתף היא לקרוא את הקטע ולכתוב לו המשך בערך באותו אורך של הקטע עצמו.
ההמשך לקטע שהכי עניין, ריגש, הצחיק או ריתק אותי הכי הרבה ושאני אחשוב שמתאים לעבור לשלב הבא בתחרות יקבל הודעה ממני.
למי שמעוניין להשתתף בתחרות, תקראו את הקטע טוב טוב, תכתבו לו המשך ותשלחו לי אותו באימייל שלי, שכתוב בפרופיל שלי או ב "צור קשר" אם יותר נוח לכם ככה. אני אשיב לכם בכל מקרה.
לאחר שאקרא את כל הקטעים שישלחו אליי, אם בכלל יהיו כאלה אני אצור קשר עם כל אחד מהמתמודדים ואודיע להם אם הם עברו לשלב הבא.

הקטע:

כשהדלת נפתחה בפעם השנייה זו כן הייתה אמי, אבל כשראיתי את ההבעה המדוכדכת וחסרת החיוך שלה גם החיוך שעל פניי נמחק ברגע. "הארולד," היא הגתה בפעם הראשונה את שמי המלא, התקרבה אליי ואחזה אותי בחיבוק החם והמתוק שלה. היא שחקה מעט בתלתלים שלי וכשהתנתקה ממני ראיתי גם את המבט שבעיניים שלה, כאילו משהו קרה. כאילו משהו גדול קרה. "נסיכה שלי, מה קרה? למה את עצובה?" ליטפתי את ראשה בעוד אני מצמיד את גבה אל בטני וחזי ונושק לה ברכות כמו שהיא אוהבת. "הארולד, אני…" היא נשמה עמוק וראיתי איך היא מתאפקת לא לבכות. "אני כל כך מצטערת…" היא פלטה ורצה למעלה, נוטשת את העיתון של היום על הרצפה, מעט מקומט וקרוע בצד.

~

בהצלחה לכולם.

אמי :)