fix you

אני רצה, הם ממש מאחורי, אני שומעת את הצעקות שלהם.
הכל הרוס. הביתנים של הקבוצות. בתי הלמידה. בתי ההתכנסות. הכל הרוס, ואני מתכווצת.
אני נכנסת מהר לאחד הביתנים – הביתן של הקבוצה. הכל הרוס מבפנים; המיטות הפוכה וקרועה, השולחנות הרוסים, מסך המגע הענק שמכסה את אחד הקירות שבור, והמחשב של אלכס שמונח ליד מיטתה קרוע ושבור לגמרי. דם מכסה את הכל.
דמעות מתחילות לזלוג מעיני.
אני נזכרת בערבים שהעברנו כל הקבוצה ביחד. אני, אלכס, ג'וני, ג'יימס, אולי[בר], ואנה.
אני עדיין לא מאמינה על ג'וני. איך הוא יכול היה לבגוד בנו בצורה כזאת?
אני נזכרת בערבי המדורה שהיינו עושים. ג'וני תמיד היה זה ארגן את הכל, למה הוא עוזר להם?
לכל אחד מאיתנו היה פגם, וכישרונות מדהימים.
הפגם שלי היה שאני לא מסוגלת להיות עם אנשים בלי להילחץ, להזיע, ולצאת מכלל שליטה.
כל אחד מאיתנו היה אמור ועזור לאחר לתקן את הפגם, כולם התגברו די בקלות על זה. אני לא. עדיין לא הרגשתי לגמרי בנוח איתם.
ג'וני הוא זה שעזר לי להתגבר על זה. הוא היחיד שהרגשתי איתו מההתחלה יותר בנוח.
תמיד כשהיינו ביחד בערבים לבד, הוא היה מלטף לי את השיער ושר לי את fix you. השיר שאני הכי אוהבת, והשיר שהכי מתאים לי. לפחות הפזמון.
כל כך אהבתי אותו, ולא יכולתי להאמין שהוא הסגיר אותנו. המקום שלנו היה אמור להיות סוד, והביתנים שלנו ושל שאר הקבוצות היו מוגנים בסוד שרק אנחנו ידענו.
זה היה בלילה אחד. התעוררתי, וראיתי אותו מתלבש ויוצא. הוא היה נראה מוזר. באתי לקרוא לו, אבל הוא הוציא מאחת המגירות את תכנית הנעילה של הביתנים, ויצא מהביתן.
לא יודעת למה לא קראתי לו, אבל הרגשתי הרגשה מוזרה, אז יצאתי בעקבותיו.
הוא פסע בשקט בחוץ, ויצא ממתחם הביתנים. הוא ניגש לאיזה סלע, ולחץ עליו. פתח נפער באדמה ובלע אותו. התקרבתי בזהירות למקום, נעמדתי רחוק טיפה מהסלע, ולחצתי על אותה נקודה. פתח נפער בדמה, והצצתי פנימה בזהירות.
הדבר הראשון שראיתי היה אנשים בברדסים. במבט שני ראיתי גם את ג'וני, הוא עמד לידם ונראה לחוץ.
אחד האנשים התחיל לדבר. "הבאת את התכניות?"
"כ – כן." אמר ג'וני.
"מצוין. תב – "
כאן הפתח התחיל להיסגר. זחלתי אל תוך המערה ונזהרתי שלא יראו אותי.
אחרי כמה שניות הזזתי את הראש לכיוון שאני אוכל לראות אותם. ג'וני הביא לאיש עם הברדס את התכניות.
לא יכולתי לראות יותר. לחצתי על כפתור שהיה כתוב עליו 'יציאה'.
הפתח נפתח, אבל חרק קצת. האנשים הפנו את ראשם במהירות לעברי. תוך שנייה יצאתי החוצה והתחלתי לרוץ. ג'וני יצא אחרי והתחיל לרוץ לאותו הכיוון.
בדיוק שבתי להיכנס לביתן הוא השיג אותי. הוא תפס בכתפי.
"תעזוב אותי!" אמרתי בפראות.
הוא לא עזב. העפתי ממני את היד שלו. "אתה באמת הבאת לאנשים האלה את תכניות ההגנה שלנו?" שאלתי באי אמון.
"תקשיבי!" הוא אמר, וקולו רעד במקצת. "אני מצטער! הם מכריחים – "
"לא סולחת." אמרתי בקרירות ובאתי לפתוח את הדלת. הוא תפס את היד שלי ומשך אותי לכיוונו. הוא הוציא מזרק ותקע אותו בעורפי. הדמות שלו היטשטשה אל מול עיני וצנחתי לרצפה.
התעוררתי במיטה שלי. העברתי את ידי על עיני, ונזכרתי בכל מה שקרה אתמול בערב. מיד קמתי על רגלי. כולם עדיין ישנו. גם ג'וני.
עברתי בין כולם וניערתי אותם. גל של קולות הוטח בי. "מה?" מה את עושה?" מה את מעירה אותי?" "מה קרה?" וכיוצא באלה.
"קומו!" אמרתי בתקיפות. "עכשיו!"
משהו בקול שלי גרם להם לקום. "מה קרה?" שאלה אלכס, כשקרומי שינה עדיין בעפעפיה.
"מה שקרה הוא ג'וני." אמרתי.
"מה איתו?" תמה אולי.
"אוליבר," אמרתי. "ג'וני אתמול בלילה קם, והביא את התכניות שלנו לאנשים."
אולי זקף את גבותיו באי אמון.
"אני עשיתי מה?" נשמע קול ממיטתו של ג'וני.
הפניתי את מבטי הכועס אליו. "מה זאת אומרת?" שאלתי בכעס. "אתה יודע בדיוק מה עשית אתמול."
ג'וני הסתכל לי בעיניים ואמר, "אני לא עשיתי כלום אתמול. אני ישנתי שנת ישרים, בדיוק כמו כולכם." הוא ריכך אותי, התפתיתי להאמין לו, אבל אז נזכרתי באנשים בברדסים.
ניערתי מעלי את קולו. "אתה לא!" אמרתי, אבל כולם כבר הקשיבו לו והאמינו לו.
"את חסינה!" אמר ג'וני, בקול מהול בשמחה ובעצב.
"מה זאת אומרת?" שאלתי, והכנתי את ידי לסטירה.
"זה אחד הכישרונות שלי. להשפיע על אנשים." הוא אמר. "ומסתבר שאחד הכישרונות שלך הוא לא להיות מושפעת מכישרונות של אחרים."
"למה עשית את זה?" שאלתי.
"זה לא משנה עכשיו. הם באים עוד מעט, ו – "
התחלתי לנער את כולם, שכבר התחילו לנמנם. "בואו!" זירזתי אותם. "אנחנו צריכים להימלט!"
אבל ג'וני היה חזק ממני. "תשנו." הוא אמר. "אתם עייפים, ואתם רק רוצים לשקוע אל תוך השינה…"
"אוף!" צרחתי בתסכול. רצתי מהר אל כפתור המקלט ולחצתי עליו. הכפתור הזה אמור היה להיות רק למקרי חרום. חור נפער באחד הקירות. הייתה בתוכו מסילה קטנה שעליה שש קרונות קטנים. ג'וני רץ מהר אל המסילה, פתח תא אחד וקרע את כל החוטים שהיו בתוכו. איכשהו ידעתי שהחוטים הם מה שהיה אמור להפעיל את הקרונות, והוא קרע אותם. התחלתי לרוץ אל תוך המסילה, מלאה ברגשות אשם על שהשארתי את כולם מאחור.אחרי כמה שעות של ריצה שמעתי מאחורי פיצוץ. בדיוק באותו הרגע ראיתי דלת. פתחתי אותה, יצאתי, סגרתי, נעלתי, וצנחתי על הרצפה.
התעוררתי אחרי כמה שעות. פקחתי את עיני בטשטוש, וראיתי כביש חצי הרוס, שעליו קרון קטן.
חצי ישנה קמתי ונכנסתי לקרון. בתוכו היה שולחן קטן, ועליו מחשב נייד מהסוג הישן. מתוך אינסטינקט פתחתי את המחשב, בתוכו היה מסמך.
שלום לכם. שמי הוא ג'ורדן, ואני הוא מנהל הניסוי שלכם.
אני מניח, שאם הגעתם לכאן, זה בגלל שאני כבר מת, וכנופית הברדסים הגיעה אליכם. אני לא יודע כמה מכם שרדו, או איזה קבוצה, או אולי רק אחד, אבל אני חייב להגיד – טוב, לכתוב – לכם דבר אחד.
א ל ת ת נ ו ל ה ם ב ח י י ם ל ה ג י ע א ל י כ ם ! ! !
אם רק אחד מכם קורא את המכתב הזה כי כל השאר בשבי, אז אני אומר לך; תציל\י אותם! אסון בקנה מידה ענק יקרה אם הם ישימו עליכם יד! תצאו עכשיו! כאן למטה אני כותב את מפת האי שאתם נמצאים עליו במסגרת הניסוי. כתוב כאן את הכל חוץ ממפקדות הברדסים, כי אני לא יודע בדיוק איפה הם נמצאים.
את\ה\ם צריכים לחבר את הרקה שלכם למכונה שנמצאת כאן ליד. היא תשאב מכם את הכישרונות שלכם ותשים אותם בכדור זכוכית. הכדור יראה לכל אחד מכם מה לעשות. אם תופסים אתכם, תזרקו את הכדור מיד!
תצא\י\ו, עכשיו!
שלכם,
ג'ורדן.
ולמטה הייתה המפה. מפה זהה לזאת שבמחשב הייתה מונחת גם על השולחן. חיברתי את עצמי למכשיר שהיה בצד של החדר. כדור זכוכית יצא ממנו אחרי כמה דקות.
הסתכלתי עליו. הוא הראה אותי רצה בתוך המנהרה.
יצאתי ונכנסתי חזרה למנהרה, והתחלתי לרוץ. בכל פעם שהגעתי לפנייה [מה שלא היה בפעם הקודמת שרצתי כאן], הכדור הראה לי באיזו הסתעפות לבחור.
אחרי כמה שעות של ריצה, מנוחה, תסכול, וכעס יצאתי החוצה. מצמצתי בעיני בחוזקה, כי לא בר התרגלתי לאור העמום שהיה בתוך המנהרה, ובחוץ הייתה שמש חזקה.
ראיתי מרחוק את הביתנים – או לפחות מה שנשאר מהם. אני מסתכלת הצידה ורואה את הסלע שבתוכו ג'וני הביא להם את התכניות. נכנסתי. בתוך הסלע לא היה כלום. היה רק מנהרה ארוכה, שהובילה לאנשהו. הסתכלתי בכדור, והוא הראה אותי הולכת במסדרון. נכנסתי אליו.
אחרי עשר דקות של הליכה בערך, שמעתי קולות.
"אוף! אוף!" זה היה הקול של מי שלקח מג'וני את התכניות. "אנחנו צריכים בעיקר את הנערה! לך אין מספיק, וכולם כבר מתו!"
"אני מצטער," קולו של ג'וני רעד. "מה אתה צריך שאני אעשה בשביל שאוכל לקחת את לילי?"
"תמצא את סוזן, ותביא אותה לכאן!"
הכדור הראה אותי חוזרת אחורה, אבל לא יכולתי. משהו משך אותי להתקרב יותר. הגעתי לסופה של המנהרה. הצצתי פנימה, ובאותו הרגע ג'וני בחר להסיט את מבטו לעברי. "הנה היא!" הוא קרא, כמה אנשים התחילו לרדוף אחרי. הסתובבתי אחורה במהירות מטורפת והתחלתי לרוץ. הגעתי ליציאה מהסלע.
אני רצה, הם ממש מאחורי, אני שומעת את הצעקות שלהם.
הכל הרוס. הביתנים של הקבוצות. בתי הלמידה. בתי ההתכנסות. הכל הרוס, ואני מתכווצת.
אני נכנסת מהר לביתן שלנו, של הקבוצה. הכל הרוס מבפנים; המיטות הפוכה וקרועה, השולחנות הרוסים, מסך המגע הענק שמכסה את אחד הקירות שבור, והמחשב של אלכס שמונח ליד מיטתה קרוע ושבור לגמרי. דם מכסה את הכל.
דמעות מתחילות לזלוג מעיני.
אני מסתכלת בכדור, אך הוא מראה רק ערפל. אני מנסה למצוא את המנהרה שהובילה אותי החוצה לפני ההתקפה.
אני לא מצליחה. אנשים נכנסים פנימה. בשארית כוחי אני זורקת את הכדור בעוצמה על הרצפה, והוא מתנפץ.
מישהו חובט בראשי.
אני מרגישה שחרור והקלה. אני מתה? זו ההרגשה? אני רואה מסך לידי. הוא מראה לי את כל הרגעים שלי עם ג'וני. מהשנייה שנפגשנו, עד השנייה שהתנשקנו, ועד שהוא בגד בנו.
אני מחייכת, למרות הכעס שלי עליו.
לפתע אני חוזרת למציאות. אני בחדר לבן לגמרי. אני קשורה לכיסא שחור בחבלים עבים. מולי עומדים, המנהיג של הברדסים, שני שומרים, וג'וני.
אני ממקדת את מבטי בו, ומחדירה אליו שנאה וזעם ככל שאני יכולה. הוא מרגיש בזה, ומפנה את מבטו אלי. "אני מצטער!" הוא לוחש. "הם מחזיקים את אחותי פה!"
יש לו אחות?
לפתע fix you מתחיל להתנגן בראשי.

When you try your best but you don't succeed

הוא משפיל את מבטו, והמנהיג מתחיל לדבר. "שלום לך סוזן. אני הוא דין טיילור." יש לו קול נעים ומרגיע.

When you get what you want but not what you need

"כפי שאני בטוח שידוע לך, יש לך משהו שאני רוצה."
אני מחייכת.

When you feel so tired but you can't sleep

"אין לי אותו כבר." אני עונה. הוא מקמט את גבותיו.

Stuck in reverse

אני מספרת לו הכל.

And the tears come streaming down your face

הוא מתחיל להתעצבן.

When you lose something you can't replace

הוא לוחץ על כפתור סמוי ומישהו מכניס פנימה מכונה.

When you love someone but it goes to waste

הוא מחבר אותה לרקתי. הוא מחכה כמה דקות, ואז נשמע צפצוף. הוא מתחיל להאדים.

Could it be worse?

הוא שולף אקדח.

Lights will guide you home

הוא מצמיד אותו לרקתי.

And ignite your bones

אני מחייכת. במובן מסוים חיכיתי לרגע הזה.

And I will try

אני מסתכלת על ג'וני. אני כבר לא כועסת יותר, אני רק מצפה, וסולחת.

to fix you

ב ו ם ! ! !