הסיפורים של רוקמת החלומות
שלמה הביט במאיה במבט מעורר רחמים. הוא חשב שקסם הזקנה יסייע לו להשיג את תשומת לבה. מאיה לא הנידה עפעף. מבטה היה מריר, אדיש, מעט אכזר אפילו. עד כמה שניסה […]
ג’יימס כבר התרגל לרעיון שבשבוע האחרון הפך לבן לווייתה הבלעדי בתחומי האוניברסיטה. הוא לא התנגד, מסיבות ברורות. דניאל הג’ינג’י והבחור היותר מדי גבוה שהיא אפילו לא ידעה את שמו הובסו, […]
הוא רצה שתעטוף אותו, שתחבק אותו, שתזכיר לו שהיא תמיד כאן בשבילו, שתקדיש למענו את מירב תשומת הלב והדאגה, ושתנחם אותו כשהוא מרגיש רע. היא לא יכולה. היא רוצה שהוא […]
בערב יום שישי, היא הסתגרה בביתה. את אחורייה טמנה עמוק בתוך ספת העור החומה והישנה שרכשה ביריד “יד שניה” כשעברה להתגורר בדירה. בטלוויזיה הוקרן סרט מזדמן עם חטיפות, יריות ופיצוצים. […]
היי אני חיה ואני ילדה לא יפה, לא חכמה, אין בי טיפת כריזמה וגם לא שום כישרון. אני לא ילדה מקובלת בכלל, אין לי חברות, הן כולם מקנאות בי בגלל […]
“ממש נחמד מצדו”, שארלוט פנתה לג’יימס בעודם פוסעים במורד המדרגות. “הוא כזה. אנשים נוטים לחשוב שהוא איש מרושע ומתנשא משום מה”, ג’יימס ענה. הוא הביט מטה, סורק כל מדרגת עץ […]
אני מודה, אני מתגעגעת לתקופה שבה יכולתי להרגיש כך. הבטתי בתמונה שלך, במשך אלפית שנייה בלבד, וזה היה די והותר כדי להציף את אותן התחושות חזרה, הכואבות, אולם גם המשכרות. […]
“אני לא מוותר. אני לא מוותר. אני לא מוותר!” הוא קרא. “למה לא? אתה די לא יוצלח, אהובי”, היא העבירה עמוד נוסף בעיתון. “אם אני באמת ארצה, אני אצליח! אני […]
ה’טומב’ס’ הואר כאילו נערכו בו חגיגות ה-4 ביולי. מי שעבר מחוץ לבר האוניברסיטאי, תהה מי אורח הכבוד שעבורו המקום התגנדר בתאורת החוץ החדשה שהתנוססה גם על העצים שקישטו את הכניסה […]
מזג האוויר ביום שני הזכיר לכל תושבי הבירה שהקיץ עדיין לא עמד בפתח, למרות ימי השמש האחרונים. היא גילתה שהיה זה מעשה טיפשי למהר לאחסן את מעילי הפוך והסוודרים בחלק […]
היום היה שמשי ובהיר בפריז. כן, בפריז. זה הגיוני, כי היא עמדה ממש מתחת למגדל אייפל, בעוד סוס רתום למרכבה הסתובב סחור וסחור סביבה. לפתע, הסוס עצר ובעקבות כך, גם […]
היי לכל מי שקורא את זה, בין אם יצא לכם לקרוא סיפורים שלי או לא, הייתי רוצה לשאול שאלה שמופנית לכל מי שמרגיש שביכולתו לסייע לי, משום שזו שאלה די […]
הציפורניים שלה היו מחודדות וארוכות באופן מגוחך. הן היו צבועות שחור, ועליהן פוזרו נקודות אור מסנוורות וקישוטי כוכבים. כל מה ששארלוט יכלה לחשוב עליו בעודה עוקבת אחר תנועות הערבוב המהירות […]
אתה. אתה מבין את חוש ההומור המזוהם בזפת עמקי נפשתי, ולא נגעל. אתה רואה את עיניי כבוהקות באור השמש, גם כשחשוך. אתה מתנשא, אך אותי, אתה רואה בגובה העיניים. אתה […]
הַקִּימָה בשעות הבוקר המאוחרות של יום שישי תמיד מרחו על פניה של שארלוט חיוך מטופש בידיעה שסוף השבוע מתחיל היום בערב. היא לא מיהרה לקפץ ממיטתה, ואפילו לא לפשפש במסרונים […]
שארלוט פקחה את עיניה באיטיות למשמע צליל פכפוך רועש. בחוץ, הגשם תופף במקצב מרגיע על החלון הגדול שהיה מעל ראשה, אך מקור הפכפוך היה חדר המקלחת הצמוד. סוללת הנייד שלה […]
באק הושיט לשארלוט את זרועו בתקווה שהיא תקפל את שלה בשלו, כמו בסרטים הישנים. היא עשתה בדיוק כך, למרות שאחרי שנייה בדיוק היא רצתה לקבל את זרועה בחזרה. היא שנאה […]
מדי יום רביעי, לשארלוט הייתה שעת חלון שהיא אף פעם לא ידעה מה לעשות בה. לרוב היא סתם רבצה על הדשא אם מזג האוויר התאים לכך. רק אתמול היה גשם […]
היא שטפה את פניה עם מים קפואים, אולי כך תוכל להצליח להעלים את השקיות העמוקות מתחת לעיניה האפורות. ‘רק עוד חודש עד לסוף הסמסטר’, היא חשבה. כבר שבועיים שהיא לא […]
לא היה לי ברור למה עדי המטומטמת חשבה שזה לגיטימי להשאיר את שקית הזבל ליד דלת הכניסה לדירה. כבר הערתי לה על זה עשרים אלף פעם וכל פעם מחדש היא […]
“פָּאנוֹס, אם תגיע עד קצה האקרופוליס תדע, לא תהא פה מהפכה”, אמר לו אביו. “לא הבנתי, הגעתי לפסגת האקרופוליס כל-כך הרבה פעמים, מה הבעיה שאגיע לשם שוב? אלפי תיירים, זקנים […]
“תשיגי לי אותו על הקו, אני רוצה לארגן זר של ורדים, צבעונים ותזרוק כמה כלניות – תדאגי שכלום לא יהיה נבול!” הוא זעק על מזכירתו. “אתה מבין אבל שיש הגבלות […]
“בוקר טוב סאמי”, איזי התיישבה לצדו במיטה הנפתחת והניחה את כוס הקפה שהכינה עבורו על השידה שליד. “את יודעת שכיוונתי שעון ויכולתי לקום מאוחר יותר?” סאם הגיב בעיניים עצומות. “אתה […]
סאם התכוונן במושבו במטוס ונשען לאחור. הוא הניח את האזניות השחורות הכבדות שלו על אוזניו והפעיל את המוזיקה במכשירו הנייד. Paradise City של גאנס אנד רוזס היה השיר הראשון שרצה […]
בעיצומו של הגשם הסוער נס דר. שוורץ אל עבר ביתו. אפילו המטרייה היוקרתית שלו לא הייתה מסוגלת לעמוד בזה. הוא נקש בעצמה רבה על דלת ביתו. שוורץ, שהיה כה שקוע […]
“פאמלה פֶבֶּרְבִּי”, פרופסור לָה לוּז הקשיש קרא בשמה. “פאמלה פברבי?” הוא קרא פעם שנייה. “פַּאם פברבי!” הוא הביט בקהל היושבים בחדר ולא ראה אותה. מבט מופתע ומאוכזב עלה על פניו […]
חושך מצרים נפל על הסוזי. אנשים בצורות משונות ותספורות אקסטרה בכל צבע שהיה ניתן להעלות על הדעת בחנו אותה עוברת עם הליכת המסלול נוטפת הביטחון העצמי שלה. הנה היא עולה […]
“זהו, תוריד את הנשק, הוא ברח כבר”, סטיבן דפק את אגרופו הקפוץ על השולחן של הדירה השכורה שבה שהו בעת התבקשו לירות באדם דרך החלון של אותה הדירה. באק לא […]
“איזו רזה, היא כלל לא נראית בת אלים!” שמעה צווחה מגעילה מעליה בעוד חושך בעיניה. “איכס! ממש דקיקה! רק עצמות! אולי אפשר לבקש עבורה כופר?!” “מי ירצה אותה?!” מקריה קמה […]
מקריה ידעה כבר שאין לה צורך יותר בהדרכה קולית מסתורית אם ללכת או לא. היא הבינה לבד שעליה לפסוע בלא הססנות אל תוך החדר המרתיע, שהיה יותר מפחיד מהסיוטים הכי […]