הסיפורים של chasing_the_wind
הכרתי פעם מישהו שידע ללכת בין הטיפות. זה פשוט, הוא אמר לי, עניין של גמישות וזריזות הנה, עקם קצת את הגב לאחור מעט הצידה בטן פנימה את הידיים לצדי הגוף […]
אם יצא לכם להריח את הים בחודש אוגוסט, כשהכל יבש ומבוקע ורק הכחול נוצץ באופק כמו קטיפה שאור הנרות נלכד בה, אז אתם בטח יודעים מהי התחושה שהמלח ממלא לכם […]
בלוני מסיבה הם בעצם פלסטיק צבעוני תלוי בין שמיים וארץ. ואני לא יודעת למה המחשבה הזו כל כך מטרידה אותי אולי בגלל שזה הופך גם אותם למזויפים.
כשהאנשים נופלים מהשמיים, אני לא מסתכלת. אני רק שומעת את קול פגיעתם בקרקע הקשה. גשם כבד של גפיים מתנופפות בפראות ופרצופים מתעוותים, מטביע את העיר. אני ממשיכה ללכת בראש מורכן, […]
כל הרעיונות נשחקו עד דק. כמו היו סלעים שהונחו לעיזבונם על קרקעית נהר גועש. נמחצים תחת הזרם הבלתי פוסק, המים מחליקים אותם ומוציאים כל טיפת חדות שאולי פעם הייתה להם. […]
הַיָּמִים שֶׁעוֹבְרִים נוֹפְלִים לִתְהוֹם הַנְּשִׁיָּיה, אֶחָד אֶחָד צוֹנְחִים לָאֲפֵלָה חָסַרְתְּ גְּבוּלוֹת שֶׁל שִׁכְחָה. זִכְרוֹנוֹת, נֶאֱבָקִים לָצוּף חֲזָרָה, שׂוֹרְטִים אֶת פְּנֵי הַשֶּׁטַח, אַךְ טוֹבְעִים עִם הַזְּמַן שֶׁחוֹלֵף וְעִם רֵיקָנוּת הַנֶּפֶשׁ. וּבְתוֹךְ […]
החצץ נגרס תחת הגלגלים השחוקים המתגלגלים לאיטם בגאיות האדומים, בבדידות המזהרת ממשיכים לפלס בלאות, שנדמה שאין לה קץ, את הדרך לשום מקום העוברת- עמוק בתוך אדמות הטרשים, מתפתלת בין ערוצים […]
על ענף גבוה, של עץ די נמוך, צומח לו משמש- קטן וענוג. לבוש בקטיפה, ומלא בעסיס, בו חשקה הנפש- לתת ביס!
המגבת שנפלה מן המתלה מונחת על הרצפה קפלים קפלים, כמו שמלה של איזו גברת. מתבוססת היא בתוך שלולית ממקלחת אמש רטובה רטובה, ובוכה חרש על מר גורלה.
צווחות השחפים הן כמו צרחות קטנות שקורעות את הדממה ואת עור התוף. האוויר מעקצץ ויש ריח של סערה מתקרבת. במרחק כבר רואים ענני סער מתחשרים, תלויים נמוך מעל לאופק, כבדים […]
יש בשקט שלה משהו מאוד אלגנטי. הוא מדגיש אותה כששאר הקהל טובע ברעש של עצמו. בתוך סערת הצלילים המתערבלת בקדחתנות, היא עמוד עשן לבן. מחזירה אל הנתיב את הסוררים, מסמלת […]
שתי ספינות שחולפות זו על פני זו בלילה, משאירות אחריהן אבק כוכבים. וגם דיוויד בואי כתב על אודיסאה בחלל, מנותק מהמציאות. אנשים חולפים זה על פני זה כמו כוכבי שביט, […]
הורידים של הרגל שלך בולטים, כשאתה לוקח עוד צעד. כף הרגל שלך היא מן תמונה אלוהית כרגע, כשהצללים מתארכים ומשחקי האור והצל מתחדדים. כמו איור מספר אנטומיה ישן, אתה יודע, […]
אם לתחושות היה ריח, כל האוויר היה מלא בשברי אגוזים וקומץ גרידת קליפת תפוז. בתכלס, יש קצת אגזוז וערפילי עשן ופיח שחונקים את העיר הזאת. אז אנחנו יושבים בשניים ואני […]