הסיפורים של עצמאית
"למה את עושה את זה?" שאלתי, כמעט בלחישה. "כי אני מצפון." ענתה, בטוחה בעצמה כהרגלה. "מצפון? מה הקשר מצפון?" "נו… מצפון, הרגש הזה הזה שמבדיל בין משהו מוסרי לבין משהו […]
"תצאי איתי" ביקש, בפעם העשירית "אני רוצה אותך, מבטיח שזו לא תרמית" מי היה מאמין שהוא, הירושלמי החביב, שכל תחומי ענייניו היה להשכיב ירצה אותי, נערה ושמה אביב. כבר לפני […]
היה לי חבר פעם, הוא היה מלאך. היינו עושים הכל יחד, היה לי כמו אח. בליל חורף סוער סיפר שהוא כבר שלך, את הגבוהה, עם עיניים בצבע לילך. התחננתי, אמרתי […]
יש הקדמה את כדאי לקרוא קודם אותה "חבר'ה, זוכרים שאמרתי לכם בשמונה ארוחת ערב?", "כן, כן רווית, הנה אנחנו כבר בדרך לחדר אוכל", אמיתי לפעמים יכול להיות כזה אדיש. "ובתשע […]
"גיא תביא לי את המשקפיים כבר לעזאזל", נשמעה צעקה מעומעמת מאחורי הדלת. "איזה מוסד הזוי", אמר איתי תוך כדי שהוא מחלטר משהו בגיטרה שמצאנו באותה כיתה. ברגע הזה נפתחה הדלת […]
פעמים אני רוצה שהנשמה שלי תנטוש ותצא לטייל, סתם כך שיישאר רק הצל, ובעוד הגוף שלי נשאר להתבונן בעננה, חלק אחר ירכב על החמה. וכשאני יושבת וכותבת סיפורים, אני תוהה […]
"ככה את יפה, זה מה שאת צריכה‚ זה מה שאני רוצה, וככה זה יהיה". צעקתי בחלל הקטן שהיה פעם החדר שלי, יכולתי לדמיין איך נראיתי בטח, כל האיפור ששמתי בטח […]
האם חייכת היום? אותו משפט מלווה אותי כבר שנים מאז שריססו אותו על החומה בבית הספר, המיקום שלו היה מושלם, ממש איפה שהיציאה של החדר אוכל ,אי אפשר להיות ליד"ניק […]
רצה, נופלת קורסת. יחפה וחסרת מעצורים מתאחדת עם האדמה הרטובה כאחת. עומדת מעל הצוק הגדול, שמתחתיו יש רק בור ללא תחתית, שאותו לא רואים. דמעותיה מתערבבות בגשם העז, רוח מצליפה […]
"את האלילה שלי". אמרת לי פעם אחת, ליד המדורה. המשפט בא בלי הכנה, אבל מי כמוך יודע שאני יודעת להסתדר עם הפתעות. "למה?" שאלתי עם החיוך הכי מתוק שיכולתי למצוא, […]
וכל עוד אני יודע שאם לקופאית היתה אריזת מתנה, היא הייתה מספיקה לאוטובוס האחר. ואם האדם שעלה לפנייה היה בוחר במושב שליד הנהג במקום במושב שליד הדלת, היא הייתה סובלת […]
הוא הביט בה בהססנות, כבר חודשים רבים שלא הרגיש את אותה ההרגשה. היא עצמה עיניים, אולי מן השמש המסנוורת ואלי כי לא רצתה שיראה את מה שחבוי בהן. "תראה", לבסוף […]