הסיפורים של לופה
כשכריס השתחרר סוף סוף מהאינפוזיה, הוא ברח מאוהל המרפאה. הוא ידע שהרופא בטח יכעס, והוא ידע שהוא לא שוחרר רשמית, אבל הוא היה חייב למצוא את מייק ודניאל. ואולי גם […]
מייק היה במחנה השורדים יומיים כשסם ואמה הגיעו. הוא בדיוק השתחרר מבית החולים המאולתר שהוקם- כמו המחנה עצמו- על הר כלשהו בפארק כלשהו. היו יותר מדי פארקים בארצות הברית, והים […]
"סם. סם!" אמה צעקה. סם לא ענתה. אמה בדקה כל כמה זמן שסם עדיין נושמת. היא נראית מתה. אבל סם עדיין הייתה בין החיים. כשההליקופטר עבר בפעם הראשונה מעליהן, אמה […]
"אני כל כך רעבה…" נאנקה אמה. סם כבר מזמן הפסיקה להקשיב לה. נראה שכל מה שאמה יכלה לומר ביום שעבר היה "אני כל כך רעבה" או "אני כל כך צמאה". […]
ברוכים הבאים ליחידה לנערים מובחרים, ילדים בעלי כישורים שאמורים לישב עולם חדש. הם יפים. הם חזקים. הם חכמים. הם מוכשרים. הם מובחרים. ואל לאדם שיעז להגיד שלא. הם אולי לא […]
עוד בוקר. מי יודע של איזה יום. אני כבר מזמן איבדתי ספירה. אני מתעוררת באחת עשרה, פותחת את הטלוויזיה, עוברת שוב ושוב על אותם תכנים משעממים בויאודי. נתנו לנו כל […]
אני נזרקת בעצמה אל עבר קיר האבן, שומעת מאחוריי את חריקת הדלתות, ואז את המנעול מסתובב. רק כשאני שומעת את צעדיו של השומר שלקח אותי מתרחקים, אני מסתובבת להעיף מבט […]
היי, דיכאון, מה אתה עושה? אתה נמצא אי שם בלב, ורק מחכה להזדמנות הראשונה שלך לקפוץ. ידיך אגרופים שהולמים בי עם כל נשימה, רגליך מלאות קוצים שדוקרים אותי עם כול […]
אני מגיעה לכפר לא הרוס כשאני בת שלוש-עשרה בדיוק. יום הולדת שמח לי. המתנה שלי: הזדמנות לשנות. הכפר שאני נמצאת בו עכשיו שונה מהכפר שבו גרתי. בתי עץ ובטון בעלי […]
ילדה קטנה יושבת מול אתר גדול ילדה קטנה יושבת וכותבת על הכול ילדה קטנה מוקפת בסופרים ומשוררים ילדה קטנה חושבת שאין לה אף עוקבים ילדה קטנה יושבת מתחננת לתגובות ילדה […]
טבע האדם הוא לשרוד. כול חיי, או לפחות מאז שאני זוכרת את עצמי, שרדתי. שרדתי מהפכה. ועוד אחת. שרדתי השמדה טוטאלית ורצחנית, בידי מישהו שפעם תמכתי בו שיעלה לשלטון. אני […]
"אלכסנדרה, תראי! אני מטביע נמלים!" "צ'רלי, אל תעשה את זה." "למה לא?" "תחשוב שמישהו היה שופך מים על הבית שלך ומטביע אותו." "אבל אין אף אחד שגדול מספיק לעשות את […]
הפעם האחרונה שכתבתי פה: 23.7.2014 זה לא כל כך מזמן, אבל זה מרגיש כאילו שנים לא הייתי כאן. התחברתי מאד כמה פעמים, אבל לא העליתי שום סיפור. אלה שזוכרים אותי, […]
אחרי שמייק התגבר על הבחילה הראשונית שבאכילת דג לא מבושל, הוא סוף סוף הצליח לאכול. הוא ידע שהוא רעב מאוד, אבל עד עכשיו הוא לא הבין כמה באמת הוא היה […]
לאחר שאכל הרבה ושתה שני בקבוקי מים, כריס היה סוף סוף כשיר לדבר נורמאלי. "אתה בטוח שלא היה שום דבר מיוחד במקום בו הגל פגע בכם? שום שלט גדול, בניין […]
בעוד סם שוכבת על האי הקטן, גופה במים וראשה על ערימת החפצים, היא חשבה על כל הדברים שהיא לא הספיקה לעשות. הרעב כרסם בבטנה והצמא שרף את גרונה, ועייפות אדירה […]
לקח לכריס כמה זמן להתרגל לצלצול באוזניו. כשהצלצול נעלם לבסוף, מוחו היה פנוי להתרכז בפקיחת העיניים. הן נפקחו. הוא הרגיש שהרגל הימנית שלו תקועה בין שני עצמים מרוסקים, שכנראה מנעו […]
אני באמת שמתקשה להבין, למה אנשים מציפים את האתר בתחרויות סיפורים? אני לא באה נגד זה, אבל אני ממש לא מבינה. למה כשזה תחרות פתאום מתחשק כל כך לכתוב? ולהשקיע? […]
לכמה רגעים נהדרים, הכול נראה שקט מאוד. אבל אז הרגעים האלה התחלפו ברגעים מפחידים, סוערים ובלתי נגמרים. רגעי הסערה. שתי הסירות המאולתרות היטלטלו במים הסוערים. הגשם הכה בפניו של כריס, […]
"צריך לתת לו שם." אמה אמרה בעוד היא מחזיקה את התינוק, ויושבת על הלוח הסולרי ששט בעזרתו של כריס. היא שמחה שהיא לא לבד עם החבורה המוזרה הזאת. כריס איתה. […]
שיר של סתירות העולם גדול מספיק לכולם, אבל לא כולם מספיקים לעולם העולם טוב מספיק לכולם, אבל לא כולם טובים מספיק בשבילו. וכל אחד רוצה להראות שהוא כן טוב, שהוא […]
"אז מה עושים עכשיו?" דניאל שאל. הוא עמד מאחוריי כולם, וליטף את גילבור. התינוק ישב ומלמל מילים לא ברורות. "אני חושבת שצריך להתחיל לזוז. לא משנה לאן, פשוט לזוז. הרי […]
"הצילו!" כריס צעק יחד עם אמה. הם היו תקועים על חתיכת קרש גדול, נסחפים להם בין רחובות לוס אנג'לס המוצפים, עד שנעצרו ונתקעו בין עמוד תאורה מתפרק למשהו בלתי מזוהה […]
מייק התעורר בגלל משהו מחוספס ורטוב, שעבר על פניו. הלשון של גילבור. בדרך כלל הוא היה מנער את גילבור ממנו, אבל העובדה שהוא נמצא לצידו, גרמה לו להרגיש בטוח. הוא […]
הרוח נשאה את סם שאחזה חזק ככל יכולתה בדניאל הקטן, שניסה להתנתק מאחיזתה המכאיבה של אחותו. היא עצמה את עיניה חזק, מתפללת שהסערה הזאת תיקח אותה לארץ עוץ, כמו את […]
אוויר קיצי חמים נשב בחוף הים, והנעים את השהייה. חמישה ילדים שמעולם לא נפגשו, נמצאו בחוף הים באותו יום. חמישה ילדים שגורלותיהם קשורים זה בזה. "את יכולה לבנות איתי ארמון […]
היי! אני לא נוהגת לעשות את זה בדרך כלל, אבל אני צריכה להתייעץ עם הקוראים של הסיפור שלי "תגי נוודים". אני לא מתחברת לספר הזה, אפילו שבהתחלה מאוד רציתי לכתוב […]
גיילן הופיע מאחורי החיילים. הוא היה נער נאה, כבן 16, עם הרבה מאוד דעות. שיערו החום היה מפוזר ועיניו הירוקות, אחת מהן לא באמת רואה בגלל קרב שארך עם חבר […]
החיילים פרצו את דלת הבית. קיילי מיהרה לרובי, שהחל לבכות. "קדימה, עלובים. אתם מגורשים מהכפר בשל ביוש המלך והתנגדות לו! תצאו מכאן עם תגי נוודים ומיציאתכם אל מחוץ לשערי האיזור, […]