הסיפורים של joni c
הסירה שלך שטה לה לבדה, השמש הבוקעת רעננה מבין ענני האתמול, נותנת בה תקווה, מכוונת אותה בשלמות השמורה לדברים המופלאים ביותר בין כל אסונות הים. לעולם תגור בין האי וודאות […]
ולאן תלך כשנפשי עוד לא תנדוד במחשבתך? תהיי אשר תהיי, לעולם תהיה עימי. וכשזאבי הלילה יארבו למפלתך? אמתין איתם, ואזרח מעליהם בשנית. וכשהקור יגבר והרוח תנגן את רעידות גופך? אזמר […]
כשהשאלה מי אני נטעת בראשי. אני אני ואני מספיק, אולי לא. ואולי חבל שאני אני, ואולי חבל שאני. הלוואי והכל היה בסך הכל משחק שח פשוט שבו אני אשחק מול […]
כמה זה מוזר שהיום אתה הכל, הרוח והשמש והצל, אבל במלחמה מול הזמן שנינו נפסיד ותישאר זיכרון מקוטע ויפה. הימים יעברו והעונות יתחלפו, הגשם יבלע את הדמעות הקטנות והשמש תחמם […]
"חלב, ביצים, אולי גם קולה. תמיד טוב שיש קולה". מסדונות הסופר נראים ארוכים וצרים כמו תמיד, אנשים רבים עם עגלות רבות, כולם פה כי הם צריכים או רוצים. "איפה נמצאים […]
עשר בלילה, ובחוץ קצת פחות ממעלה, החדר החם כאילו חובק את גופי הקר. היא מתלוננת על דבר ואז על דבר נוסף, וכשייגמרו הדברים להתלונן עליהם- גם על כך היא תתלונן. […]
את זוכרת שאמרת לי שערפל זה בעצם עננים נמוכים? אז כשהשמיים ימחקו והערפיליות תנצח, אל תשאלי למה אני מחייכת, אל תשאלי למה אני מתרגשת מכך כל פעם מחדש. תמיד חלמתי […]
רוב הרעיונות הגדולים בלתי אפשריים, כך לפחות אומרים. ההבדל ביני לבינם זה האמונה בכך שלבלתי מושג עוד אין הגדרה ראוייה, והמונח בלתי אפשרי הוא בסך הכל צמד מילים העומד בין […]
כשתלך הבית יעלה באש, ואני אשאר כבויה למראה הלהבות, אתה תארוז את כולך ותסע ואני אמתין לסוף. השמש תמשיך לזרוח הרבה אחרי שתלך, אבל היא תזרח אחרת. הקרניים ימשיכו ללטף […]
האמת רפה, השקר נאלח המותר מדכא, האסור מבודד העבר כובל, והעתיד עוד יותר. היא לא ידעה הרבה, אבל ידעה לא מעט על העולם. אולי בגלל שחיה ביניהם זמן רב ואולי […]
"מה הפחד הכי גדול שלך"? היא שאלה, "אני לא יודעת" עניתי. ידעתי, מאז ומתמיד פחדתי שלא יאהבו אותי, פחדתי מלהיחשף. מלספר מה באמת חוויתי, מה עובר לי בראש, מה אני […]
אם היית רואה את עצמך דרך עיניי. היית רואה כמה טובה את, למרות שאת חושבת שאת קצת קשה לפעמים. היית רואה כמה רחב הלב שלך, כל כך אכפת לך, יותר […]
כשהיית בת ארבע רק חיכית להגיע לגיל בית הספר. וכשהגעת לבית הספר רק חיכית להגיע לצבא. וכשהגעת לצבא חיכית לרגע שבו תגיעי לאזרחות הנכספת. ואז? לימודים, עבודה, משפחה, גמלאות, מוות? […]
הרגע ההוא שבו הכל נראה אפשרי. התיישבתי בחצר בפינת עישון על ספה שאחד הילדים גררו החוצה, כי כבר לא היה לה מקום, לא נשמע דבר מלבד שירת הצרצרים. שררה בחוץ […]
הוא אהב את הדרך שבה היא הייתה תלויה בו. הוא נכנס לחדר מלא במילים שהיו צריכות להיאמר מזמן. הוא הצליח לראות איך לאט לאט פניה החמות והמזמינות מתרוקנות מהבעה. לפני […]
היא ידעה בדיוק מתי מגיע הרגע ההוא שבו לא צריך להיאמר דבר. היא שלחה לעברו מבט אחרון, ריק מכעס רק עצב מהול בייאוש. המילים שלו המשיכו להדהד באוזניה כשיר נוראי […]