הסיפורים של karinrin55
הערתי את כולם בשקט והשארתי לקטיה פתק על מה שאנחנו הלכנו לעשות, למרות שהיא יודעת עדיף שהאחרים יחשבו שלא היה לה מושג. אספנו את כל הציוד שלנו בדממה ובחסות הלילה […]
העירבוב של מה שראיתי בקרב לבין מהנת עשות גרמו לבטן שלי להרגיש כמו סבך חוטים שלא יכלתי לפרק, ההליכה שלנו ביער לא עזרה ממש. "רק עוד כמה קילומטרים ונגיע ליעד […]
&נקודת מבט גוף שלישי& הוא הביט על האוהל מבחוץ, מתחבא מאחוריי הצללים שהעצים מסביב למחנה הטילו עליו. ציפורניו הארוכות שורטות קווים ארוכים על אחד הגזעים שהניח את ידו עליו כשראה […]
&נקודת מבט קאסי& "הם בדרך עכשיו, קצת מאוחריי." אמרתי לאחד מהרופאים שעמדו בחלוק הלבן שלהם, התנשמתי בכבדות והתיישבתי על אחת מהכיסאות בחדר ההמתנה. "למה אתם רוצים להפוך אותו לחזרה לאדם?" […]
כולם הלכו בשקט לכיוון החזית ושון רץ קדימה כדי לראות אם יש אנשים לפנינו. 'בנתיים כלום המפקדת, אבל אני מריח דם בקרבת מקום.' אמר לי שון ואני חשבתי לרגע, שוקלת […]
מזל טוב לי, אני שנה באתר המדהים הזה. אני יודעת שבזמן האחרון אני לא ממש מפרסמת, בגלל כל הלחץ של המערכת והלימודים ובנוסף כל המבחנים וההכנות לכל מיני טיולים ופרויקטים […]
קולות של אנשים שלא הכרתי התערבבו בראשי ופעם נוספת ריח הניקיון שכבר זיהיתי כמרפאה או בית חולים שדה עלה באפי, מיצמצתי וניסיתי להסתגל לאור המכושף שריחף מעליי. "היא התעוררה." אמר […]
השינה שלי הייתה קצרה וחסרת מנוח, התהפכתי על ספת המשרד שלי במשך כמה שעות עד שהחלטתי שאין טעם לנסות ולישון. יצאתי מהמשרד ואוויר הלילה הקר היכה בי ברוח שנשבה בחוץ, […]
כשהפסקת הצהריים הגיעה הספקתי לעשות את כל העבודה שהצטברה לי במשך כל הזמן שלא מילאתי את תפקידי, ארנולד נכנס למשרד שלי עם שני מגשים מחדר האוכל. "אתה יודע שבעיקרון אבור […]
"אודליה! מה את עושה כאן?" שאלתי בפליאה והיא הסתובבה מלהביט מחוץ לחלון הקטן של חדרינו וחייכה אליי את החיוך הייחודי שלה. "דרשתי להשתחרר כדי להצטרף אלייך, כשנגמרו הגיוסים שדרך אגב […]
אין מספיק מילים כדי שאני אוכל לומר לכם כמה אני מצטערת שהפסקתי לכתוב בזמן האחרון. נכנסתי בבום פתאומי לתקופה ממש עמוסה ועכשיו אני מתחילה ללמוד הרבה יותר שעות בשבוע וכדי […]
אנשים נכנסים במהירות לחדר שלי ואני מרגישה שגרוני יבש וכואב אבל הצרחה לא מפסיקה, ארנולד נכנס ומחפש בפראות את האיום. דמעות זולגות על פניי וקולי נשבר לבכי מר, אף אחד […]
אני מתעוררת שוב בחדר שקירותיו לבנות ורק ריח ניקיון חריף מבהיר לי שזהו לא חדרי, לפי קול המכונות והצריבה בידי השמאלית אני בבית חולים שדה במחנה. ידיי היו כבולות למיטה, […]
שטפתי את ידי עוד פעם, פעם אחת לא הספיקה. הורדתי את הגופיה הלבנה שעכשיו הייתה מוכתמת בכתמים אדומים כהים, הורדתי את בגדיי ונכנסתי למקלחת. הדלת של המקלחת נפתחה בטריקה רמה […]
חזרנו למחנה ושם חיכו לנו שני חיילים אחרים שבאו להחליף אותנו בגזרת השמירה, ארנולד אחז בידי בחוזקה אך ניסה להסתיר זאת. "הייתה לנו תקיפה אחת, הצלחנו להתגבר אליהם אבל אני […]
אני מתעוררת והוא לידי, הנשימות שלו חמימות על עורפי החשוף. אני יוצאת בזהירות מהמיטה מנסה שלא להעיר אותו, הוא מסתובב ופונה לקיר ואני עומדת ומסתכלת עליו. רצפת האבן הקרה מקפיאה […]
"תגידי שלום לאבא חמודה." אמרה אימי ותמכה בגבי כשעמדתי למול המצלמה ואבא שלי מאחוריה מחייך אליי. "היי אבא." אמרתי ונופפתי בביישנות. "אולי תשירי לי משהו איזי?" שאל וחייך שוב, חייכתי […]
הסתכלתי במראה על גבי ונקודה אדומה הייתה במרכזו, המקום בו כנראה האדם ההוא הזריק לי חומר לא מזוהה שלא הצליחו למצוא בגופי בבית החולים. "אתה רוצה ליוי לפגישה שלך עם […]
ציפצופים קבועים הדהדו בראשי שכאב ופעם בחוזקה, ריח חריף של חומר ניקוי שרף את נחירי ואני פקחתי באיטיות את עיני שנצרבו מהאור הלבן העז שחדר אליהן. הייתי בחדר לבן כמעט […]
העיר אף פעם לא שקטה, משאית פרקה ארגזים וחביות לתוך בניין שנראה נטוש לחלוטין חוץ מכמה אנשים שהזיזו דברים בפנים וניקו אותו. המשכתי לללכת ברחוב עם הידיים בכיס הקדמי של […]
יש סופרים שהכרתי תמיד שכותבים ספרים מרתקים לכולם. יש סופרים שרק אני הכרתי שכותבים ספרים בשבילי בלבד. יש סופרים שחלק מכירים כותבים סיפורים לאנשים מעטים. יש סופרים שכולם אוהבים שכותבים […]
Why should I wait for you? Why must I be alone while others are happy? Can you tell me if I will ever be loved? Have you thought about the […]
כשהתעוררתי בבוקר אמא שלי ישבה על קצה המיטה שלי, היא פשוט הביטה בי בדאגה. שיפשפתי את פניי והתיישבתי על מיטה, היא חייכה קלות וליטפה את רגלי. "את מרגישה יותר טוב […]
היי לכם, אני מצטערת שלא העלתי פרקים בזמן האחרון. אין לי ממש השראה ועכשיו גם נפצעתי ואני לא מסוגלת לכופף את אחת האצבעות שלי כמו שצריך, אני מקווה שאני אמשיך […]
הגעתי בסופו של דבר הבייתה, הייתי מותש ופשוט זחלתי מתחת לשמיכה שלי מבלי בכלל להוריד את הבגדים. רק הנעליים שלי מצאו את מקומן ליד מיטתי, קמתי אחרי רבעש עה כי […]
It was a sunny day and there were no clouds in the sky, Oh sorry I forgot to introduce myself. I'm Lily and I'm 17 years old, People think I […]
גרוני כאב ועיניי יבשו מהדמעות, קברתי את פניי בכרית וניסיתי להירגע. עיניי כנראה אדומות וכך גם אפי, לא רציתי לזוז. "אתה צריך לקום אוז, אתה לא יכול להישאר כאן לנצח." […]
She never thought about the future, she was never afraid something like that would or even could happen to her. Lily is only 17 but drown to a life she […]
לא רציתי לקום מהמיטה, התעלמתי מהדפיקות הרמות על דלת חדרי ורק ניסיתי לא לבכות. *כמה שעות לפני כן* "אז אתה מנהיג להקה משלך עכשיו אוסקר?" שאל דניאל ואני הנהנתי, הוא […]
^נקודת מבט דיינה^ "זה מדאיג אותי שהם עדיין לא חזרו." אמרתי וצעדתי בחוסר סבלנות הלוך ושוב מאחורי הספה, פרקר ונארה ישבו שם וצפו באיזו תוכנית קומדיה מטופשת ופיל לידם עם […]