הסיפורים של Lior72
אני נעשה שפוף עם הזמן. השבוע אני נוטה לפנים, בשבוע הבא אזחל על ברכיי, בשבוע אחריו אפול על ידיי. מי ממתין לרכבת יחד איתי? אני פונה לימין. אני פונה לשמאל. […]
העונות מתחלפות מהר מדי, אני אומר לך, בן אדם. רק אתמול ראיתי, דרך השתקפות שעל המים, עץ מלבלב. עליו היו ורודים ויפהפיים, גזעו ושורשיו איתנים, וענפיו השתרעו עד קצות שדה […]
איך זה מרגיש להישיר מבט עם המוות? איך זה מרגיש – לחיות בעיניים עצומות, בלי ידיים על ההגה, למשך שנים כה רבות, ולגלות, ודווקא ברגע בו אתה פוקח את עינייך, […]
חששות רבים הטרידו אותי במהלך צעידתי המהוססת. מה אם יתעורר לחיים אחד מן אינסוף העצים הללו, שצורת גזעם מעצבת להם תווי פנים זדוניים וחיוך נבזי, ויבתר אותי לגזרים? שמא יצוץ […]
וינסטון היה שמח. הוא היה אדם חופשי – הוא יכול היה לעשות כל שרצה, כל אימת שרצה. אילו התחשק לו לעשות כן, היה וינסטון מפליג ברחבי שבעת ימי תבל, ומטפס […]
ראיתי אותה בכל יום בדרכי חזרה לביתי. ראיתי אותה בערבי הקיץ הנעימים, בהן הרוח שיחקה בשערה ושמלתה התנופפה לה אנה ואנה. ראיתי אותה בלילות החורף הגשומים, רטובה עד לשד עצמותיה, […]
“רופאי הטוב… אנא ממך…” הם קוראים. אני מטה את אוזני אליהם ומניח ידי עליה כמעין אפרכסת, ואומר, “התוכלו לחזור על כך, בבקשה?”, ואלה מביטים בי בפנים מיוסרות ומיוזעות, לעיתים שולחים […]
אני מטייל בין עולמות! זה נכון. מדי פעם, כאשר אני מדוכא או משועמם להחריד, אני פותח לעצמי שער ויוצא למסע של שעות וימים ושבועות וחודשים. המסע מסב לי הנאה רבה, […]
רק כשלבד ואין אנשים, רק אז אפשר להתבונן לבפנים; להביט בתהום ותחזיר מבטה, מחייכת ברוב זדון מתוך העלטה. אוכל להאזין, אם אשב בדממה, להתייפחות חרישית שבקושי תישמע. ואם אטה אוזני […]
אנא, התעלם מחיוכי, אף כמוך הייתי בגילך; גוסס בתחינה כי צרה הרצועה, כשלפתני זו ובאחת משכה. והילכתי, העלם שהייתי תמול שלשום, עיניי סומאות וגפיי רפות אך נפשי נחושה; ומעדתי לבורות […]
אולי ערב אחד כשאצא אל המרפסת, תחכה לי דמות מיוחדת שכה ייחלתי לבואה, והיא תצפה בשמי הליל המנצנצים, ידיה שלובות על המעקה, ותפנה אליי עם חיוך רחב כשתשים לב לבואי. […]
המגע הפושר של בד דמוי עור. מסטיק גומי בטעם תות, מתנפח לבלון ומתפוצץ כלא היה. הרטט העדין של חיית פרא מכאנית. ציוץ הציפורים של בוקר יום קיץ. דילוגים עליזים, נטולי […]
הוא היה אומן שאת עבודתו הערכתי עד מאוד ואחר יצירותיו עקבתי במשך זמן מה, ושבועה בפי שזוהי הסיבה היחידה שבשלה העזתי לעזוב את חלקתי. אמנם נותרתי מלא ספקות בעת דשדושי […]
שני גברים ישבו על גדת הנהר, כמנהגם. הזרם נע בשלווה מופתית, האוויר היה צלול וטהור, וניכר היה ששעת הדמדומים הולכת ומתקרבת. מזמוריהן של עופות השמיים הנחים בחיק העצים התחלף, מזה […]
אני קופץ ראש לאגם. מבט קצר מסביב. מה אני רואה שם? אלה הם כל המלאכים אשר חגים מסביבי. מלאכי שכחה, מלאכי ידיעה. ירח באור קלוש וכוכבים מנצנצים. אך כל אותם […]