הסיפורים של Lior72
1 הספל התמלא עד לשפתו, במזיגה איטית, בקפה שחור. הקנקן המוזג הוצב במרכז השולחן, כמעט ריק מתוכן. היד שאחזה בקנקן עזבה אותו, הרימה מזלג, ועמדה לנעוצו בחביתה שבצלחת. אך זוג […]
היא נכנסה אל החדר, ועטתה על פניה חיוך זחוח. אלוהים, אני אוהב את הפנים האלה; היהירות שבגבותיה המורמות קלות ובקיעור של קצה שפתיה – פרצופה דוקר ומתגרה וכמו מצהיר: עמול […]
פלורה וויילד שכבה זה-מכבר במיטת בית החולים. צינורות ארוכים מילאו את אפה בחמצן טהור. גופה כוסה בשמיכת פוליאסטר תרמית ירקרקה, ומתחתיו נחבאו סלילי האינפוזיה שחיברו בין עורק מרכז אמתה לשקיק […]
אני הוא מלך התולעים! קראתי בקול, ואלפי תולעים יצאו לדרכן בתגובה לפקודתי, והן הזדחלו להן מבעד לדלת השירותים שפערתי לרווחה במיוחד עבורן, והן בקעו מפתח הניקוז שברצפה, והן בצבצו מבעד […]
אני מפנה את מבטי אל השעון. נורותיו האדומות מכריזות שהשעה היא אחת בלילה. זה אומר שאם אירדם בדקות הקרובות, יוותרו לי שש שעות שינה. אך איני חש עייפות ניכרת. אני […]
ההחלטה פגשה אותי בערב קיץ נעים, להסתלק לאלתר עם קץ עשרים ושבעה אביבים. גררתי את עצמי במעלה גרם המדרגות בעל כורחי. גן רחב קיבל את פניי, וכל הנשמות עלצו על […]
"אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, כנראה שזה ברווז" אמרה חוקרת המשטרה העייפה ותקעה בו מבט חודר. הנחקר חייך אלייה בערמומיות. הוא היה רגיל להתפתל […]
אני נעשה שפוף עם הזמן. השבוע אני נוטה לפנים, בשבוע הבא אזחל על ברכיי, בשבוע אחריו אפול על ידיי. מי ממתין לרכבת יחד איתי? אני פונה לימין. אני פונה לשמאל. […]
העונות מתחלפות מהר מדי, אני אומר לך, בן אדם. רק אתמול ראיתי, דרך השתקפות שעל המים, עץ מלבלב. עליו היו ורודים ויפהפיים, גזעו ושורשיו איתנים, וענפיו השתרעו עד קצות שדה […]
איך זה מרגיש להישיר מבט עם המוות? איך זה מרגיש – לחיות בעיניים עצומות, בלי ידיים על ההגה, למשך שנים כה רבות, ולגלות, ודווקא ברגע בו אתה פוקח את עינייך, […]
חששות רבים הטרידו אותי במהלך צעידתי המהוססת. מה אם יתעורר לחיים אחד מן אינסוף העצים הללו, שצורת גזעם מעצבת להם תווי פנים זדוניים וחיוך נבזי, ויבתר אותי לגזרים? שמא יצוץ […]
וינסטון היה שמח. הוא היה אדם חופשי – הוא יכול היה לעשות כל שרצה, כל אימת שרצה. אילו התחשק לו לעשות כן, היה וינסטון מפליג ברחבי שבעת ימי תבל, ומטפס […]
ראיתי אותה בכל יום בדרכי חזרה לביתי. ראיתי אותה בערבי הקיץ הנעימים, בהן הרוח שיחקה בשערה ושמלתה התנופפה לה אנה ואנה. ראיתי אותה בלילות החורף הגשומים, רטובה עד לשד עצמותיה, […]
"רופאי הטוב… אנא ממך…” הם קוראים. אני מטה את אוזני אליהם ומניח ידי עליה כמעין אפרכסת, ואומר, “התוכלו לחזור על כך, בבקשה?”, ואלה מביטים בי בפנים מיוסרות ומיוזעות, לעיתים שולחים […]
אני מטייל בין עולמות! זה נכון. מדי פעם, כאשר אני מדוכא או משועמם להחריד, אני פותח לעצמי שער ויוצא למסע של שעות וימים ושבועות וחודשים. המסע מסב לי הנאה רבה, […]
רק כשלבד ואין אנשים, רק אז אפשר להתבונן לבפנים; להביט בתהום ותחזיר מבטה, מחייכת ברוב זדון מתוך העלטה. אוכל להאזין, אם אשב בדממה, להתייפחות חרישית שבקושי תישמע. ואם אטה אוזני […]
אנא, התעלם מחיוכי, אף כמוך הייתי בגילך; גוסס בתחינה כי צרה הרצועה, כשלפתני זו ובאחת משכה. והילכתי, העלם שהייתי תמול שלשום, עיניי סומאות וגפיי רפות אך נפשי נחושה; ומעדתי לבורות […]
אולי ערב אחד כשאצא אל המרפסת, תחכה לי דמות מיוחדת שכה ייחלתי לבואה, והיא תצפה בשמי הליל המנצנצים, ידיה שלובות על המעקה, ותפנה אליי עם חיוך רחב כשתשים לב לבואי. […]
המגע הפושר של בד דמוי עור. מסטיק גומי בטעם תות, מתנפח לבלון ומתפוצץ כלא היה. הרטט העדין של חיית פרא מכאנית. ציוץ הציפורים של בוקר יום קיץ. דילוגים עליזים, נטולי […]
הוא היה אומן שאת עבודתו הערכתי עד מאוד ואחר יצירותיו עקבתי במשך זמן מה, ושבועה בפי שזוהי הסיבה היחידה שבשלה העזתי לעזוב את חלקתי. אמנם נותרתי מלא ספקות בעת דשדושי […]
שני גברים ישבו על גדת הנהר, כמנהגם. הזרם נע בשלווה מופתית, האוויר היה צלול וטהור, וניכר היה ששעת הדמדומים הולכת ומתקרבת. מזמוריהן של עופות השמיים הנחים בחיק העצים התחלף, מזה […]
אני קופץ ראש לאגם. מבט קצר מסביב. מה אני רואה שם? אלה הם כל המלאכים אשר חגים מסביבי. מלאכי שכחה, מלאכי ידיעה. ירח באור קלוש וכוכבים מנצנצים. אך כל אותם […]