הסיפורים של Lior72
רק כשלבד ואין אנשים, רק אז אפשר להתבונן לבפנים; להביט בתהום ותחזיר מבטה, מחייכת ברוב זדון מתוך העלטה. אוכל להאזין, אם אשב בדממה, להתייפחות חרישית שבקושי תישמע. ואם אטה אוזני […]
אנא, התעלם מחיוכי, אף כמוך הייתי בגילך; גוסס בתחינה כי צרה הרצועה, כשלפתני זו ובאחת משכה. והילכתי, העלם שהייתי תמול שלשום, עיניי סומאות וגפיי רפות אך נפשי נחושה; ומעדתי לבורות […]
אולי ערב אחד כשאצא אל המרפסת, תחכה לי דמות מיוחדת שכה ייחלתי לבואה, והיא תצפה בשמי הליל המנצנצים, ידיה שלובות על המעקה, ותפנה אליי עם חיוך רחב כשתשים לב לבואי. […]
המגע הפושר של בד דמוי עור. מסטיק גומי בטעם תות, מתנפח לבלון ומתפוצץ כלא היה. הרטט העדין של חיית פרא מכאנית. ציוץ הציפורים של בוקר יום קיץ. דילוגים עליזים, נטולי […]
הוא היה אומן שאת עבודתו הערכתי עד מאוד ואחר יצירותיו עקבתי במשך זמן מה, ושבועה בפי שזוהי הסיבה היחידה שבשלה העזתי לעזוב את חלקתי. אמנם נותרתי מלא ספקות בעת דשדושי […]
שני גברים ישבו על גדת הנהר, כמנהגם. הזרם נע בשלווה מופתית, האוויר היה צלול וטהור, וניכר היה ששעת הדמדומים הולכת ומתקרבת. מזמוריהן של עופות השמיים הנחים בחיק העצים התחלף, מזה […]
אני קופץ ראש לאגם. מבט קצר מסביב. מה אני רואה שם? אלה הם כל המלאכים אשר חגים מסביבי. מלאכי שכחה, מלאכי ידיעה. ירח באור קלוש וכוכבים מנצנצים. אך כל אותם […]