הסיפורים של Luna6666
אני שקועה בקהות חושים, לא מבחינה מתי אני חולמת ומתי ערה, חוץ מברגעים בהם הוא מגיע… ידיי מלאות צלקות וחתכים, הרצפה מלאה בדם ואני לא יכולה לקבוע כמה זמן עבר […]
אני מתעוררת במקום קטן וצפוף, פי סתום בבד וידיי כפותות מאחורי גבי. לפי הרעשים החזקים ותנועות ההיטלטלות אני מבינה שאני בתא מטען של מכונית. הראש שלי כואב, ואני יכולה לשמוע […]
לפני שנה: הוא לוקח את ידי ושם אותה במקום בו נמצא הלב שלו. "את מרגישה את זה?" הוא שואל בשקט, מצפה לתגובתי. אני מרגישה את פעימות ליבו, חלשות אך מהירות. […]
הוא לוקח את ידי ושם אותה במקום בו נמצא הלב שלו. "את מרגישה את זה?" הוא שואל בשקט, מצפה לתגובתי. אני מרגישה את פעימות ליבו, חלשות אך מהירות. "כן" אני […]
"זה קורה בכל פעם שמדברים על זה… זה כמו ריקנות נוראית, ואז כשהידיעה שאין דרך להתחמק מזה, אין דרך לחיות לנצח… כשהידיעה הזאת מכה בי, גם הפחד מגיע. הוא כמו […]
האגרוף שלו מוטח בפניי בחוזקה ומעיף אותי אחורה. האף שלי מתחיל לפעפע בכאב, כל כך חזק שאני בטוח שהוא שבור. החבר שלו דוחף אותי אחורה ואני נופל על הבטון הקשה. […]
"להתראות" אני לוחשת, נושקת למצחו ואוספת את חפציי. הוא שוכב על המיטה, יישן, לא מודע לעובדה שכנראה לא יראה אותי יותר. שוב אני צריכה להעלם. אני נאנחת אנחה חרישית והולכת […]
הגעת מאוחר מדי, אני על הרצפה שוכבת, בוהה בשמיים העכורים, בידיי, ידיי המושטות אל על, מבקשות תפילה אחרונה משמיי. קרועה לחלקים, מתפללת לישועה, מבקשת שוב, בפעם האחרונה, אבל אני כבר […]
אני מתעוררת כפותה במקום קטן וצפוף, ולפי הרעשים החזקים ותנועות ההיטלטלות אני מנחשת שאני בתא מטען של מכונית. הראש שלי כואב, ואני יכולה לשמוע בתוכו הלמות. הגרון שלי יבש והשרירים […]
השיעור הראשון הוא היסטוריה. המורה אומרת עובדות משעממות שלא מעניינות אף אחד על הפאודליזם האירופאי ואני מפהקת. מייקל יושב לידי ומחייך. הוא מחזיק את ידי מתחת לשולחן ומלטף אותה בעדינות […]
אני פותחת עיניים באיטיות, לא רוצה לקום. "דניאל! קומי כבר!" דודה אנבל צועקת מהמטבח. "אם תאחרי זו לא אשמתי!" אני קמה באי רצון מהמיטה, בקושי פותחת את העיניים מרוב עייפות […]
אני פותחת עיניים באיטיות, לא רוצה לקום. "דניאל! קומי כבר!" דודה אנבל צועקת מהמטבח. "אם תאחרי זה לא אשמתי!" אני קמה באיטיות והולכת לחדר האמבטיה. אני מתארגנת מהר והולכת למטבח. […]
—-הקדמה—- כאב חד מפלח אותי, מעיר אותי מהשינה, חזק ומטלטל, ואני כל כך רוצה לצעוק, לשחרר את הכאב. אבל אני יודעת שאסור לי, כי זה רק ישמח אותו יותר והוא […]
אל תתקרב. אתה לא תוכל להתמודד עם החשכה שבתוכי. אם תסתכל בעיניי, תוכל לראות את השדים שלי. השדים שמשתוללים בתוכי כל יום, השדים שמונעים ממני להתקרב. אם תתקרב מדיי, תישרף […]
אני שואפת עמוק, מחזיקה את האוויר לכמה שניות ונושפת נשיפה רדודה. הלב שלי מתחיל לפעום מהר, כפות ידיי מזיעות וציפייה מהולה באימה ממלאת אותי. "את מוכנה?" שואל הרופא. "לא…" אני […]
הדחף בלתי נשלט. אני מנשקת אותו בתשוקה, מרגישה את ידיו החזקות אוחזות בחוזקה בגבי, מצמידות אותי אליו, הלב שלי מתחיל לפעום במהירות. אני יודעת שזה לא נכון, אבל לא אכפת […]
המים כבר הגיעו לצווארי. אני מתאמצת להשאיר את ראשי מעל המים, אבל זה נהיה יותר ויותר קשה. הם כבר מכסים את פי, ורק אפי נשאר מעל המים. אני לוקחת שאיפה […]
אנחנו נופלים בדשא הלח. אני מעבירה את ידי בשערו הרטוב מהדשא, בטני גועשת. "עינייך יפות יותר ממיליון הכוכבים שצופים בנו" הוא אומר, ומחווה בראשו לעבר השמיים. אני מחייכת, מחליקה את […]
כמו צאן לטבח הובלו דורותינו הבלויים, אל עתידיהם האכזריים, אל מקלחות מהן איש לא שב ומקומות בהם הופרדו בן מאב. במדים חומים, עניבה וכובע שחור, ירו אנשים חסרי לב בלי […]
'צ'יטה טורבו' זו תחרות שמתקיימת כל שנה בארץ הצבים. בתחרות משתתפים חלזונות ענק ורוכביהם – בני אדם. יום אחד, נרשם לתחרות אלמוני-פלמוני והחילזון שלו, רירו – החילזון הכי מהיר בכל […]
לפעמים אני שוקעת בזיכרונותיי… מנסה להוציא את המראות מראשי, לשחרר סוף סוף מהעבר, אבל עד כמה שאני קרובה אני בכלל לא. כל צעד קדימה גורר אותי אחורה, לפחות שני צעדים. […]
האדמה מיטלטלת תחתיי. ידי נקרעת מידו ואני נופלת ארצה. הבניינים סביבי קורסים ברעשים איומים, לא חזקים מספיק בשביל לשרוד. אנשים צורחים בפאניקה, ואני נמלאת פחד כה עמוק, שהתחושה היא כמו […]
חששות מילאו את ליבי כשהסתכלתי בעיניו. פחדים מהלא נודע וממה שיהיה בהמשך. אבל ברגע שהוא רכן כלפיי, נתתי למחשבותיי לנסוק ועצמתי את עיניי. הרגשתי את שפתיו מרפרפות על שפתיי, חמימות […]
כל לילה אני שוכבת במיטה, בוכה… נאחזת בשברי הזיכרונות, בריח שלך, שכבר כמעט התפוגג ממיטתנו. עברו כבר חודשיים, ובצידך עדיין לא החלפתי את המצעים. כל נשימה כואבת לי, הריק שבתוכי […]
הוא מסתכל אל תוך עיניי. איך הגעתי למצב הזה? אני נזכרת בילדה התמימה שהייתי, היצירתית ומלאת החיים, זאת שאהבה את כולם וכולם אהבו אותה. כשהוא מנשק אותי, אני לא מצליחה […]
חששות מילאו את ליבי כשהסתכלתי בעיניו. פחדים מהלא נודע וממה שיהיה בהמשך. אבל ברגע שהוא רכן כלפיי, נתתי למחשבותיי לנסוק ועצמתי את עיניי. הרגשתי את שפתיו מרפרפות על שפתיי, חמימות […]
—–הסיפור מסופר בלשון זכר—– אדרנלין זורם בעורקיי. בטני גועשת. אני נושף נשיפה חדה ומתחיל לרוץ. אני נתקע בחומר צמיגי, לא מסוגל לנשום, אבל ממשיך להתקדם. אני לא אוותר על ההזדמנות […]
ידי תופסת את השלב הבא ואני מטפסת למעלה. כשאני מגיעה מעבר לקצה הסולם, אני שולחת את ידי מעבר לצוק ויודעת שייתפסו אותה. הוא מעלה אותי מעבר לצוק, ואני מאושרת שסוף […]
הוא פוגע והיא מתעלמת. הוא צוחק והיא חושבת מה לא בסדר איתה. הוא מעיר והיא לוקחת ללב. הוא חושב שככה טוב לו, לשניהם, רק בגלל כמה תגובות שלא יצאו לאור. […]
הוא מסתכל אל תוך עיניי. איך הגעתי למצב הזה? אני נזכרת בילדה התמימה שהייתי, היצירתית ומלאת החיים, זאת שאהבה את כולם וכולם אהבו אותה. כשהוא מנשק אותי, אני לא מצליחה […]