הסיפורים של PinkSoul
היא היתה יפה וטובה ומתה. היא היתה בוהה בקירות במבט אטום לשעות. היא היתה עוצמת עיניה, וחושבת כל כך הרבה מחשבות. היא היתה יפה יותר מכולן ביחד. אבל היא הסתירה […]
מתנגדת אני לזרם בכוחי החלש, נועצת ציפורניי בשני הסלעים שמצדי הנהר. בעוצמה שהולכת ונעלמת אני נאחזת בכוחותיי האחרונים. הציפורניים כבר סדוקות, והנפש גוססת בדממה. ׳חיי אינם חיים׳ ממלמלת בלחש לאדמה. […]
״האם תבואי איתי לסרט?״ הוא שאל בביטחון, לא היססתי לרגע, ומיד עניתי לשלילה. לעולם לא הייתי נותנת לו את הסיפוק. הסיפוק שכבש אותי. כי הוא לא כבש, או שאולי דווקא […]
ואני שוב מפחדת. שוב נוגעת לא נוגעת. שוב משוכנעת שיודעת. שוב מסתכלת במראה, שוב נחרדת מהבבואה. מבטיחה שזהו, פעם אחת אחרונה, אך בתוך תוכי יודעת, שזו הבטחה חסרת בינה. שוב […]
אני משעינה את ראשי על זגוגית החלון. הוא נוסע בדרך תלולה, מלאת סיבובים ומהמורות. אני משעינה את ראשי על זגוגית החלון, ומקבלת באהבה כל התנגשות חזקה של שניהם. הרוח מלטפת […]
אני לא נראית כמו עצמי. ועצמי לא נראית כמו אני. שתי אושיות הפוכות לחלוטין. שתי אושיות שלהתמזגותן ללא לאות אמתין. האחת כמו הקיץ; חמה וחייכנית. זוהרת, מאושרת, מתנהגת כמו חוד […]
אני רוצה להבין, אבל לא מצליחה. אני רוצה להסביר, שאני אינני שמחה. אני רוצה שתבין, שכל רצוני הוא להיות שלך. אני כל כך רוצה בכל הדברים, להתוודות מולך. אני כה […]
אני אוהבת את החורף. ואת ריח הגשם לאחר ששכח. אני אוהבת את החורף. ואת המעיל השחור והארוך, שבנבכי הארון ממזמן נשכח. אני אוהבת את החורף. ואת צליל הטפטוף המעצבן על […]
הוא הבטיח שיחזור. הוא הלך, אבל הבטיח שיחזור. ארז את עצמו ואת חפציו המועטים ועזב, אבל נשבע שיבוא שוב עכשיו. הוא אמר שהוא יעדר לשנה. רק לשנה תמימה. פרק זמן […]
אני צריכה להפנים, שלעולם לא אוכל להיות חלק מהן. אולי נפנוף בבקרים, או אפילו סתם חצי חיוך במסדרון. אבל לעולם לא אוכל להיות חלק מהן. שיחות החולין שלנו כבר ממזמן […]
מאז ומעולם אנה רצתה להיות שונה. היא רצתה לבלוט מבין כולם, להיות בכל דבר הראשונה. מאז ומעולם אנה רצתה להיות שונה. לא יכלה להסתפק בפחות ממושלם, השתדלה כל כך בכדי […]
אני שומרת סוד. אני שומרת סוד גדול בתוכי. סוד שמעולם לא היה שלי. סוד עצום וכמוס שלא נוגע לי. למה בחרו דווקא בי? בכל יום הרצון לחשוף רק מתגבר. בכל […]
״אתה נראה עצוב כשאתה חושב שהוא לא יכול לראות״, אמרה פעם מולי הופר לשרלוק הולמס. וכך גם היא. הילדה שהופכת עצובה כשהיא חושבת שאף אחד לא יכול לראות. הילדה העצובה […]
אני אוהבת לענות את עצמי. בין אם זה לחתוך חתכים בגופי, או לבהות במגש פיצה חם לאחר שבוע בו לא הכנסתי פירור לפי. אני אוהבת לענות את עצמי. להסתכל עליו […]
ואני לא אוהבת אותו. אפילו כשאני שואלת עליו ללא הרף, וחושבת עליו גם בשנתי. לא אוהבת אותו. אפילו כשהדמעות זולגות רק בגלל שהוא היה איתי כנה ואמיתי. בכלל לא אוהבת […]
לפני יותר ממאות אלפי שנים, לפני עידנים על גבי עידנים, ללא תכנון מוקדם, התאהבו שניים מיסודותיו האדירים של העולם – הרוח והים, ביזע דם ודמעות, ניסו הם במו ידם, לעקוף […]
נעלמת ברקע. מתפוגגת בחלל. עוד שורה אחורה. הרי מי אני בכלל? עוד דחיפה מימין, עוד התנצלות שנפלטת, וצער אמיתי עם כאב צורם בעצם. נוח ממני להתעלם, אך אני מבינה. זה […]
. היא הפנתה את מבטה אליי, מחייכת בנועם, ״מה קרה?״ היא שאלה אותי, וכשביטאה את מילות הקסם הללו, זה היה בלתי אפשרי בשבילי לרסן את מחסום דמעותיי ולו לעוד רגע […]
עוד נשימה ללא אופי עוד חיוך ללא יופי עוד שעה שעוברת, שטופת זיעה כך ממני. ביזע ובחום אני עוברת גם את היום, חורקת שיני, פוקקת אצבעותי, ומתכוננת למחר. רק עוד […]
תמיד הנחתי שאני מלאך שנפל. אחד שלא שייך לכאן, אך גם לא שייך לשם. יצור שמעופף בין שמיים לארץ, חסר ישע ומבולבל. אחד שנישלו אותו מכנפיו, אך גם לא הורשה […]