הסיפורים של Rose
"אני כול כך מצטערת," הרמתי במהירות את הספרים והדפים אשר היו פזורים על המדרכה. "זה לא נורא." שמעתי את קולו הצרוד של האיש שנתקלתי בו, קול של איש מבוגר, הפניתי […]
המשכתי להביט בגוף המוטל על הרצפה. "אני לא יכולה לסבול אנשים כאלה, הם כל כך מעצבנים." שמעתי קול ילדותי מאחוריי אך פחדתי להסתובב, ידעתי שזו דמות דמיונית. המשכתי לעמוד באותו […]
28.7.937 היום האחרון בחייה החופשיים של אן נגמרו. שני גברים לבושים בחליפות מחויטות הגיעו לביתה, צפיתי בהם ממרחק, ראיתי איך הם גוררים אותה מביתה עוד לפני שהספיקה להיפרד מהוריה לשלום, […]
1. אני לא יודעת אם יש אנשים שבאמת קוראים את שני הסיפורים שאני כותבת אז החלטתי להפסיק לעלות אותם לאתר. 2. החלטתי לכתוב סיפור חדש. 3. אני אשמח להמלצות על […]
צעדתי בדממה במסדרון בית הספר הריק, האוויר היה מקפיא. הגעתי לדלת הכיתה שלי והושטתי יד בשביל לפתוח את הדלת, לעמוד מול כיתה שלמה ולנסות למצוא תירוץ לאיחור אבל אז נזכרתי […]
הוא צועד בדממה, החול החם מתחתיו והמדבר פרוש לפניו. אין לו מטרה, הוא רק עבד, ממלא משימה. עיניו המזוגגות מבחינות בהצלפה הקרבה אך נראה ששום חלק ממנו לא עושה כלום […]
ישבתי בשקט בחדר, הקשבתי לברז הדולף, טיפה אחר טיפה, כבר שבועיים שהייתי תקועה בחדר הלבן, שנאתי את זה שכל מי ששמע על ההזיות הסתכל עליי במבט מוזר ומיהר ללכת. הכול […]
האווירה הייתה מתוחה, הרעש היחיד שנשמע היה קול צחוקה של אמה ונביחותיה של סוקו, הכלבה הקטנה, שתיהם שיחקו בפינת החדר . מבטי עבר בין טיירו לקלייר, שניהם היו נערים, טיירו […]
פקחתי את עיניי ומיד כאב ראש חזק תקף אותי, הסתכלתי סביבי והדבר היחיד שראיתי היה רק מרחב אין סופי. הרגשתי איך כול חלק בגופי בוער, הרמתי את ידיי בשביל לכסות […]
התייאשתי לאחר שעה ארוכה שבה ישבתי בשקט, מצפה בכול רגע שהמורה יחזור לכיתה, אבל הוא לא חזר. הרמתי את התיק שלי שהיה זרוק על מושב הכיסא שלצדי, קמתי מהכיסא שהשמיע […]
הנה עוד אחד שהשפיע, שאמרו כולם שהוא שישנה את העולם. והנה עכשיו הוא נעלם. לא צריך מושלם, רק טוב יותר, לא עולם שאותי קובר, בצרות ומחלות איומים ומכות עיניים דומעות […]
אמה הידקה את אחיזתה סביב ידי כאשר הגענו לדלת עשויה עץ בגובה שלושה מטרים בערך. "קלייר, איפה אנחנו?" אמה שאלה בתמימותה הילדותית, לא מבינה לאן היא נכנסת. "אל תדאגי," לחשתי […]
"נו, מה את חושבת על זאת?" שאלה אותי סבתי. "מה שאמרתי על השמלה הקודמת, וזאת שלפניה, וזאת שלפניה, וזאת שלפני…" "אוקיי, הבנתי, תני רק לבחור אחת וכבר נצא מפה." היא […]
הגעתי מתנשפת מהריצה לשערי בית הספר, פחדתי לאחר ולפספס את תחילת השיעור הראשון. צעדתי לעבר הכיתה שלי, המסדרונות היו ריקים אך הרעשים מהכיתות נשמעו, איחרתי, שוב. עמדתי מול דלת הכיתה […]
עקצוץ מציק הפריע לי בשנתי, ניסיתי לסלק אותו אך ללא הצלחה רבה. "ראיין די כבר," אמרתי בקול ישנוני וכיסיתי את עצמי בשמיכה. "את צריכה להודות לי, כבר מאוחר," גיחוך קל […]
"מה תרצו להזמין?" שאלתי בקול עדין ככול שאפשר וסידרתי את החצאית הכחולה בעלת המשבצות הלבנות, חלק ממדי המסעדה, שנאתי ללבוש אותם אך לא הייתה לי ברירה. "אני ארצה להזמין כוס […]
עמדתי מול הדלת, לא מאמין שהיא הביאה אותי לפה, למקום שמופיע רק בסיוטים שלי. "מה קרה ארו? הרבה זמן עבר מאז שנכנסת לחדר הזה בפעם הראשונה" קולה של אמנדה היה […]
ישבתי בכיתה, שום רעש לא נשמע, כל אחד הביט על השני, מנסה להבין מה המטרה של הכינוס. ידיי התעסקו עם חתיכת נייר קטנה שעלייה היה רשום מקום המפגש הבא, הפרויקט […]
החזרתי את חרבי לנדן לאחר שסיימתי לקטול סדרה של שדים "קלייר, קלייר" שמעתי קול עדין קורא לי, אמה. שמעתי את צעדיה הקטנים והמהירים "אמה. התעוררת ילדונות" אמרתי שראיתי את ראשה […]
רגלי נעו לצלילי המוזיקה העדינה כשאר התלמידות אך לפתע המוזיקה פסקה "תלמידות יקרות, אני נרגשת להודיע לכן שהבחינות לבית הספר גוריו החלו, אני מצפה מכולכן לנסות להתקבל, למרות שברור לי […]
הכיתה הייתה רועשת, ניירות התעופפו להם מכול עבר, רעש צווחני של בנות מתלהבות. התבוננתי בדלת וחיכיתי לעוד שיעור משעמם על הסימפוניה התשיעית של בטהובן. הנחתי את ראשי על השולחן הקר, […]
הסמטה הייתה ריקה לגמרי. קולות צעדיי הדהדו, השקט היה מחריש אוזניים. בידי החזקתי שקית שהכילה בקבוקי ספריי ריקים מצבע. התקרבתי לכיוון פח האשפה שהדיף ריח נוראי, פתחתי את המכסה שלו […]
עיניי היו שקועות בתמונה הממוסגרת שעמדה על השידה הישנה, האנשים בתמונה נראו כול כך מאושרים, כול כך תמימים, הם לא ידעו מה מצפה להם. השמש עומדת לשקוע, השמיים נצבעים בגוונים […]