הסיפורים של Rubi-rubi
לפעמים אני שוכח את גילי המופלג. רוב שעות היום אני בפעילות פיסית – אני מתאמן, אני מאמן, אני סוחב ציוד במכון, אני משתדל לתחזק את המכון וכמובן שגם את הבית. […]
שלג, החתולה, החליטה שהבוהן בכף הרגל שלי זה הטרף שלה. באמצע הלילה התעוררתי מכאב ובצרחה מיוסרת וקללות ניערתי אותה מכף הרגל. בדיוק כשנרדמתי, היא עשתה את זה שוב, ושוב ושוב, […]
התקשרתי אל אותה נטע שפגשתי בבית הקפה בגדרה. "הלו?" "הי." עניתי. "זוכרת אותי? היית לרגע עדי." "מה?" "כנראה שאני לא משאיר יותר מדי רושם." שמעתי את צחוקה מתגלגל. "אני צוחקת […]
בסוף הלכנו ליום הנישואים. של ההורים של ליאור, החבר של סיוון. הם גרים בקיבוץ, בית קרקע קטן מוקף מדשאות מוריקות, וכלב סן ברנרד ענק ופרוותי שנראה תלוש מהמציאות בחום הנגביי […]
אתרי היכרויות הם דבר שמעולם לא התחברתי אליו. יש משהו מלאכותי ולא טבעי בלהיפגש עם מישהי לשם ההיכרות. ידידה טובה שלי החליטה לרשום אותי לאתר היכרויות. "הרגשתי חופשייה לפתוח לך […]
ליבי, המזכירה שלי, עצובה. באמצע יום עבודה אני רואה אותה בוכה ודומעת במשרד. לגשת אליה? אני אף פעם לא יודע מה להגיד במצבים כאלה. מישהו אמר לי פעם שאין דבר […]
'איפה שיש חתול יש תרבות', כתב פעם הסופר רוברט היינליין. אם זה נכון – אז אצלי בבית יש תרבות. כי יש לי חתול. יותר נכון – חתולה. מצאתי אותה לפני […]
עייף. מותש. כבד. כשהייתי צעיר הרגשתי שאני יכול לעשות הכול. להיות צעיר זה קצת כמו להיות אל יווני שחי על האולימפוס – אין דאגות, מלבד עניינים קטנוניים, המוות והחולי קיימים […]
המילה 'אבא' היא לא מילה קלה. כשסיוון נולדה, היה לי קשה להפנים שאני אבא. אבא שלי בקושי היה נוכח בשנות ילדותי, וגם אחר כך לא, ככה שלא ממש הייתה לי […]
לפעמים אני מרגיש שהגעתי לסוף העולם. אחרי חיים לא קצרים, ולא קלים, אני חי היום בבית קרקע ישן בעיר העתיקה. קירות עשויים אבנים טורקיות. בלילה החלק הזה של העיר נראה […]
"סיוון דיברה איתך?" מיטל, גרושתי, מתקשרת אלי. "כן. הסיפור עם החבר?" אני שואל. "כן. איזה קשקוש. לחגוג יום נישואים להורים שלו. אתה מבין? יש לה את זה ביותר משפיל?" "מה […]
"בוא נתחיל עם חימום." אני אומר למתאמן שלי. אני לא רק מנהל את המכון, אני גם מאמן בעצמי – חוסך בעלויות העסקה של מדריך נוסף, והאמת שאני נהנה מזה. תכנית […]
אני עצמאי. היום, ימי הקורונה, אני אוכל אותה ובגדול. כמו איקרוס שכנפיו נשרפו כשעף קרוב מדי לשמש, הכנפיים שלי נחרכו ואני בצלילה חופשית לתוך תהום. אבל גם בימים האלו עליהם […]
מהתיכון שלי אני לא בקשר עם אף אחד, חוץ מאחת – שרית. לאורך התיכון היו לנו מין פלירטוטים קטנים כאלה, והייתה תחושה שהנה כל רגע אנחנו הולכים להפוך להיות זוג […]
כל זה קרה לפני הקורונה. אני כבר מבוגר מדי בשביל להביט אחורה ועדיין לראות אינספור סיפורים בפיתולי חיי. סיוון, הבת שלי, סימסה לי שהיא רוצה להיפגש איתי ולדבר. "למה שלא […]