-הפרק מתחיל ביום שבת בשבוע שעבר- "למה?" שאלתי אותו בשקט. הוא שתק והשפיל את מבטו. "תענה לי!" צעקתי ודמעות עמדו בעיני. "סליחה." הוא לחש. "זה היה בטעות." הוא המשיך בשקט. […]
ישבתי על הספסל בתחנת הרכבת הנטושה. ככה קראנו לה בשכונה: לא היה לה שם אחר בשבילנו. היא כמעט תמיד הייתה עזובה ותמיד הייתה שם תחושה של בדידות באוויר. למרות זאת […]
הוא פגש אותי ליד השער בשישי,כרגיל עם כובע המצחייה השחור והמבט החודר.בידו הייתה שקית חומה מקופלת. לאחר שהראה לי אותה הוא החזיר אותה לתיקו. הלכנו לגינה הציבורית,כמו תמיד,ושם על הספסל […]
כותרת ^ אשמח אם תשלחו קישורים !
כשהיא הייתה קטנה ונורה הייתה נשרפת אבא היה עולה על סולם המתכת הרועש ומחליף את הנורה. הוא היה מבריג את הנורה הכבויה החוצה ומחליף אותה באחת חדשה. תמיד הוא היה […]
אהבה שלנו הפכה לתסבוכת, עכשיו אני הולכת, מבינה שזה נגמר. הריבים שלנו, היו סתם, זה אתה שחיפשת לריב איתי, על כל דבר קטן היה מריבה. אני הייתי עסוקה בלהילחם עליך, […]
דמעות זולגות, בגלל ההתנגות שלך, אני מרגישה כאילו אנחנו במדרגות, פעם עולים ופעם יורדים. אני כל היום בוכה, כל זה קרה בגלל שסמכתי עליך, חשבתי שאתה אתה אמיתי איתי, אבל […]
"כולנו חמדנים ורק רוצים יותר כל הזמן. כשמציעים לנו אצבע אנחנו תופסים את כל היד, כשאנחנו על גג העולם אנחנו רוקמים לעצמנו רצונות חדשים. היא לא הייתה כזאת. תמיד כששאלתי […]
היא נכנסה לכיתה, היו לה סימנים על הצוואר. אף אחד לא שם לב, או שאולי הם לא רצו לשים לה. הוא הלך ברחוב, הוא לבש שרוולים ארוכים, למרות שהיה קיץ, […]
"אף אחד לא יודע לאף אחד אין מושג…" וזה שם קורא לי. האצבעות נרדמות על המקלדת, הראש נודד למקומות אחרים של תסכול. מה, אני כבר לא יכולה לכתוב יותר? כן, […]
הייזל צעדה על האספלט בזהירות, הקוקיות שלה, שהתפרקו למחצה קפצצו על כתפיה. היא צעדה, מתעלמת מריחות הזבל שתמיד היו שם. היא הייתה רגילה לזה. גם בבית הקטן שלה היה את […]
סיימון וקליירי ישבו בחצר הבית של סיימון. זו הייתה שעת ערב מוקדמת. קליירי נשענה מעט על השולחן, עיניה הירוקות כאיזמרד – העיניים שהוא כל כך אהב שהביטו בו, שחייכו אליו. […]
אנחנו הולכים ברחובות הריקים. אתה ואני – אני ואתה. שנינו ביחד מול כל העולם. כמו תמיד. יש שקט, תמיד יש שקט. תמיד יש סערה שמחכה לבוא. בדרך כלל אנחנו לא […]
כבר הרבה זמן שאני מחפשת תשובה. הולכת לכל מקום, תרה אחריה, לא מפספסת נקודה אחת קטנה שבה היא יכולה להיות. כבר הרבה זמן שאני לא מוצאת תשובה. לא משנה מה […]
"אה.. סליחה. אני מצטער. שקעתי במחשבות", אמרתי והסמקתי. לא נשמעו צחקוקים, אבל ידעתי שזה היה רק בגלל שבשיחות שניהלו איתנו קודם לכן, אמרו לנו שבשום אופן אסור לנו לצחוק אחד […]
הוא היה דייג. דייג פשוט שנקלע לאי בודד בעקבות סערה שהתרחשה עמוק בלב ים. הוא לא ידע למה זה קרה דווקא לו, הרי הוא תמיד הסתפק במועט ואף פעם לר […]
כולנו זזנו באי נוחות בכיסאות שלנו. זאת הייתה הפעם הראשונה של כולנו שם. ישבנו במעגל – הנחתי שבכל פגישה זה ככה. המדריך(אני לא בטוח שנכון לקרוא לו כך) שנדמה לי […]
הדבר הראשון שקרה לי כשקמתי היום בבוקר הוא צלצול מהמחנכת שלי הדבר הבא שקרה לי באותו בוקר הוא בכי שניסיתי להפסיק ונזלת נוזלית שלא הפסיקה לנזול לי מהאף. ולא יכולתי […]
הכאב ,העצב , החושך , השקט , ריחם העצוב של פרחי הוורדים הנובלים ברקע גשמי דצמבר, ההרגשה הכי עצובה שיכולה להיות , הרגשתי כה בודד כה לבד . רק תמונה […]
לחתך הראשון קראתי סיגל, אולי כי עכשיו, אחרי שש שנים הוא נראה סגול, אולי כי סיגל הייתה זו שאת הפרצוף שלה אני הכי זוכר, כשהיא צחקה, צחקה כל כך הרבה. […]
מתי הרגשתם לבד? מתי הרגשתם שהכל מתמוטט לכם בין הידיים? מתי הרגשתם כאב לא של מכה? מתי הרגשתם חוסר של מישהו או משהו? מתי הרגשתם עצובים ואתם לא יכולים להגיד […]
If I lose everything Will you help me then? If the sky will fall, would you protect me? No? What then? If I'll feel alone, would you keep me company […]
אנשים יכולים לאכזב מידי פעם.כשאתה מצפה שהכל יבוא לך בקלות זה בא בדרך הכי כואבת והכי קשה.אז אין לך דרך אחרת מלהגיב חוץ מבכי. אתה רק ביקשת דבר אחד קטן..קטן.דבר […]
