השתגעתי, כבר לא שפויה. זרועותיי רוצות להישלח לכל הכיוונים, ועיניי אינן ממוקדות. פניי מחליפות הבעות פנים שליליות כמעט כמו מסכות תאטרון, במהירות… וכאב נוכח בכל אחת מהן. אפי מעקצץ ועיני […]
צריך להסתכל לך בעיינים עכשיו כשהבולשיט לא מצליח להחזיק אותי אני רוצה להביט במלאכים שלך אור של גאונות, למדו אותך לקרוא להם שדים אוי איזה עולם לא שפוי הם למדו […]
אני ממצמצת בעיניי האפורות מספר פעמים ובוחנת את החלל הענק והלבן שמולי. אנשים קטנטנים ופלצנים בחליפות לבנות מתרוצצים בין אנשים טחונים ופלצנים אפילו יותר במטרה לרצות אותם. הגלריה ענקית, ומספר […]
מכירים את זה שאתם מרגישים משוגעים? שלא משנה עד כמה תנסו להיות נורמליים תמיד יראה לכם שכולם מסתכלים עליכם כאילו אתם לגמרי מטורפים? סופי דנקר בת 27, יש לה דירה […]
מהפרק הקודם: התיישבתי על כיסא ליד שולחן מרוחק וקברתי את ראשי בין ידיי, מתייפחת. עמדנו להתחתן עוד חודש! עוד כמה זמן הממזר היה מושך את זה? שימות. “סליחה, את בסדר?” […]
זו אני. כן, זו אני אשמה. לא. המבטים הנגעלים, הרחמים, אתם לא מרתיעים אותי. אני חופשייה, סוף סוף. ובכל זאת כבולה, נעולה בכלוב המסריח הזה. אתם מסתכלים אלי מלמטה. חושבים […]
היא סירקה את שערי הזהוב ותלשה פיסה מבד לבן – בעל כתמים אדומים שעטף את אמת ידה ואספה איתו את שערי והידקה את הקשר היטב ואפילו יצרה פפיון. פעם היה […]
