בזמן שטיילתי בטראסות האורז בוייטנאם, שאל אותי אחד ההרים האם זה פשוט להיות בן אדם. מבלי לענות, שאלתי בחזרה האם זה קל להיות הר. "כן," ענה ההר, "השמש מגיעה כשקר […]
הם לא נראים אותו הדבר. הם לא מתעסקים באותם תחביבים. הם לא אוכלים את אותו האוכל. הם לא קוראים את אותם ספרים. הם לא משחקים באותם משחקים. הם לא עובדים […]
הוא עומד בתחנת הרכבת, מחכה לאחרים שיבואו. הוא מסתכל סביבו בלחץ, תוהה מה כדאי לו לעשות כשהם יבלו יחדיו. אחרי שהם סוף סוף נפגשים, הוא מחייך אליהם, והם מחייכים אליו. […]
האצבעות שלה נעות על המקלדת כמו משי, היא מקלידה אותיות שנהפכות למילים, שנהפכות למשפטים, שיוצרות פסקאות, שמחברות סיפור מרהיב! אני אוהבת לצפות באחותי שופכת את ליבה וחוכמתה לתוך סיפור כה […]
הוא צבוע בצבע כתום- צבע השמחה וההנאה. כולם אוהבים אותו, ורוצים להיות כמוהו. אחרי הכל: הוא מצחיק. הוא אוהב. הוא חזק. והוא די חתיך. אבל מתחת לעור היפה הזה, מתחת […]
אני דיי דפוקה כשזה מגיע לגבר שאני אוהבת וידידה קרובה שלי שנפגשים כדי לבלות בלי לומר לי מילה על זה. זה סוג של לעשות את זה מאחורי הגב. מה הפאקינג […]
"אין מצב!" "אני מבטיח לך!" "די דמיאן, אתה צוחק עליי?" חברי לא בטח בי. "אחי, זו חולצה מקורית של מלך האימה!" הגענו לקניון בכדי לקנות חולצה של הקומיקס האהוב עלינו, […]
//זה אירע באחת מלילותיי הבתוליים, יצאתי עם לַקִי כלבתי לשחק בגינה אחרי שעות ארוכות ובלתי פוסקות של נביחותיה בבית. ישבתי על אותו ספסל נידח ממול לביתי והבחנתי בו. הבחנתי בו […]
"הו לשכוח" אמר לעצמו, בקול רם בטעות. "כמה אני רוצה לשכוח…" המשיך והוסיף הולך ברחבי החדר, "כמה אני מקנא באלה עם הזיכרון הקצר, אלה שאינם זוכרים דבר". ניחוח החדר כריח […]
"מהר!" צעקתי לחבריי ובידי הסכין המבריקה באלומת הירח. "אדון וינקל יהיה מרוצה אם נצליח לנקות היער מעוד איום!" המשכתי. שני חבריי, האחת נקבה והאחד זכר, עמדו משני צדדיי כאשר אני […]
מה אני אגיד לכם, אני כבר זקנה, מסתבר. דחויה, לא רצויה. יושבת על המדרכה, בשמש. עם העשרים ואחד אינץ' שלי וחבל הטבור שלא התנתקתי ממנו מעולם. למרות התפקיד המרכזי שמילאתי […]
אני נמחצת. אני לא מצליחה לנשום. אני נחנקת. אני נקברת מתחת טונים כבדים. נחנקת בחשיכה. עצם כבד עוטף אותי. נצמד לגופי, חונק אותי. ריאותי בוערות נמחצות משוועות למעט חמצן. גופי […]
חיפשתי תשובה, חיפשתי תשובה לעולם, חיפשתי משהו שלא קיים, לא עצרתי לחפש לרגע, התעייפתי, אבל התוצאה, לא השתנתה, השאלה נשארה פתוחה, והספק רק התרחב יותר, קמט קמט שקיבלתי בלב שלי, […]
מאחורי כל המסכות, העטיפות, שעטופות בקפידה, בדבק חזק, חסר מעצורים ויכולת להיקרע, מסתתרת חבילה קטנה, עדינה, ורכה, שהייתה רוצה לצאת החוצה, אבל קצת קשה לה, כי הדבק נורא חזק, וכשקשה […]
בתאריך הזה כל מה שתוכל לעשות יהיה לשבת בפאב לקנות בירה ולהסתכל בעיניים של הבחורה שאתה כל כך אוהב. בתאריך הזה תוכל סוףסוף לקחת אותה על האופנוע, חיכית לזה מגיל […]
אמא חכי לי בבית, תכיני לי את האורז שאני כל כך אוהב, ואת הפשטידה, כן! זאת עם הברוקולי. וחכי לי, אני כבר אגיע. אל תדליקו נרות, ואל תעשו קידוש, כמה […]
אני צריך למצוא לעצמי תחביב. אין לי אף כשרון, או יכולת יוצאת דופן שאין לבחור הנאה יותר ממני הזה שהולך מולי עכשיו. האמת, אני חושב שגם אם הייתי טוב במשהו, […]
אולי זה לא היה רעיון טוב… אבל מאוחר מדי לחשוב על זה. האדמה נראת רחוק מתחתי אבל היא מתקרבת אני מרגישה את הרוח נושבת בשערי מצליפה בפני. הנפילה נמשכת ונמשכת. […]
"פיגוע ליד היישוב קרני שומרון. ערבים ירו וזרקו אבנים על רכב ישראלי. חייל שהיה באזור החל לירות על מיידי האבנים ונפגע בראשו מאבן. כוח צבאי עצר את מיידי האבנים-חמישה צעירים […]
הוא אהב כל דבר אפשרי שיש בחול. הוא אהב את הצבע הצהוב, את המרקם של החול, החום שמחזיר מהשמש. הוא בכללי אהב את הים. אבל הוא לא אהב לעשות שם […]
אבל למה כמו מפגר? אני יודע על מה הוא מדבר, אבל שואל בכל זאת. אחי התנהגת כמו מפגר. אההה כן לא אתה צודק. לא יודע למה אחי, לא יודע מה […]
אני נופלת ולא מפסיקה ליפול אך אין אף אחד שיתפוס אותי ויעצור את נפילתי . בתחתית לא מחכה לי אף אחד . הזמן עובר אך אני עדיין נופלת . לבסוף […]
"יש שם מישהו?" שאל דוד. רוח קרירה נשבה על פניו כששוב נשמע קול הטריקה, הוא צעד לכיוון הכניסה וסרק את דרכו לאור הפנס. נפש חיה לא הייתה בסביבת הבית, אבל […]
קור. קר לי. גם כשבחוץ 40 מעלות קר לי. קר לי מבפנים. כל נים מינמי ועצם מעצמותי זועקות 'קר!' אני רוצה משהו שיחמם אותי. אבל אין מה. קשה לי לנשום. […]
"עבודה קשה ועבודה קשה. זה מה שאני תמיד אומר". איתן דפק על שולחן העץ היקר כתמיכה לדבריו. עבודה קשה או לא, התפאורה הכללית בחדר משרדו של איתן שילונסקי צעקה מילה […]
בהלה. פחד. עצב. הייתם מצפים שזה מה שהיא תרגיש במצב שכזה, אבל דווקא לא. חושך תמיד הקיף אותה, היא לא ציפתה למשהו נורא שיקרה, כי תמיד היה חושך. אין לה […]
זה לא שאני אוהבת אותו,באמת שלא, פשוט הגוף שלי אוהב את איך שהוא נוגע בו. זה פשוט שהבטן שלי מתפוצצת מתשוקה כשהוא מלטף אותה. זה לא שאני רוצה לחיות איתו, […]
"המנהל קורא לך למשרד." נהדר. כאילו שזה מה שהוא היה צריך עכשיו. הוא עבר בין שולחנות הסועדים המלאים באנשים, כשהוא עושה את דרכו אל המשרד הראשי. כל הדרך הוא ניסה […]
היי! מצטערת ממש שנעלמתי לכאילו, חודשים. עברתי תקופה קשה והראש שלי עדיין קצת בבלגנים אז אני לא אוכל לכתוב סיפורים בהמשכים כרגע. אבל תיהנו בינתיים מהסיפור הקצר הזה: כששמתי לב […]
זה הרגיש נכון, היית מוצפת בטחון, בזמן שכולם אמרו לך שזה הוא גהינום. אוזנייך אטומות לא שומעות דבר, אך אולי הן שומעות ואינך רוצה להאמין בכך, לא רצית להאמין למרות […]
