אני זוכר את הלילה בו כתבתי על המיטה בחדרי באוניברסיטה בקיץ ההוא . תחילה ההודאה סירבה לצאת למודעותי, אולם אצבעותיי הקלילות משכו אותה החוצה בכוח. רק אז הצלחתי להירדם. האם […]
כמו באגדות, קיוויתי שאמצא את מקומי. שנים על גבי שנים שמעולם לא חשתי חלק. מעולם לא הרגשתי שיש לי מסגרת, למרות שרציתי. כמה שרציתי. לא רק מסגרת כמו איזו קייטנה […]
זהו, הפלאפון דומם. ה'? השפתיים שלי כבר יבשות, מתי כבר אגיע? יצאתי לטיול ואיבדתי את הדרך, המים כבר נגמרו לי מזמן, ואני לא יודע לאן לפנות. אין מה לעשות, אני […]
מתי אתה חוזר חוזר לזרועותיי ולעולם לא משחרר. הבטחת שעם חלוף העונות כבר תהיה פה אבל הסתיו כבר חלף וכך גם החורף ואני נותרתי ריקה ולשובך מצפה. בפעם האחרונה שראיתי […]
אני מתעורר משנת צהריים בסלון החשוך. מסתכל בשעון. שמונה בערב. לוקח סיגריה מהשולחן, מעשן, ראש סהרורי מחזיר לי מחשבות כבדות. לקראת סוף הסיגריה אני מרגיש את הלחץ בשלפוחית. גומר לעשן […]
ישבתי על ספסל באמצע שום מקום והסתכלתי על העננים. הם היו נראים כל כך רכים וזה גרם לי לרצות לגור עליהם ולהרגיש נוחות בפעם הראשונה בחיי. שמתי לב פתאום שהציפורים […]
הַקִּימָה בשעות הבוקר המאוחרות של יום שישי תמיד מרחו על פניה של שארלוט חיוך מטופש בידיעה שסוף השבוע מתחיל היום בערב. היא לא מיהרה לקפץ ממיטתה, ואפילו לא לפשפש במסרונים […]
הנה זה שוב מתחיל, אותה ירידת מתח, אותה צלילה לתהומות עמוקים של בדידות סמיכה וחונקת. עוטפת מכל כיוון, לא נותנת לנשום כראוי. מתקשרים אליי ואני לא עונה, מסנן – את […]
אמיל שאף לדבר אחד — להכרה. הוא רצה שיכירו את הציורים שלו בכל העולם ושילמדו את העבודות שלו בבתי ספר לאמנות. מאז גיל ארבע-עשרה פנטז שקובי מידן מראיין אותו בתוכנית […]
השעון תקתק מאחוריה. השעה כבר כמעט רבע לחצות. אלה ישבה על כיסא מול המחשב הישן שלה, לפניה מונחת מעטפה לבנה. על המעטפה היה כתוב: "בבקשה תנו לאלה ביום הולדתה ה- […]
הגלגלים שלי במוח מסתובבים בלי סוף, אבל קשה לחשוב – עברה פה ההיא עם המחשוף. מיליון מחשבות עוברות עכשיו בראש, מדוד המלך, דרך פסנתר ואחשוורוש. מנסה לחשוב על נושאים שונים […]
אני מטייל בין עולמות! זה נכון. מדי פעם, כאשר אני מדוכא או משועמם להחריד, אני פותח לעצמי שער ויוצא למסע של שעות וימים ושבועות וחודשים. המסע מסב לי הנאה רבה, […]
Why couldn't you be that guy? You know.. The guy I run into at the park.. Both of us have these awkward smiles on our faces, and then you start […]
*טריגר נפשי למתמודדים ומתמודדות שבינינו* ותדמיינו יריעה שחורה כהה כהה פרושה סביבכם, אתם לכודים ואין אור או תקווה, אתן חנוקות ומנסות לצאת מהכבילה הנוראית אבל רק מהדקים או מרפים את […]
[נכתב בגיל מאוחר מאוד, כשהייתי בגיל 16 בתיכון. לא לרמוס זה ישן מאוד] פרח קיר/מיקה שקד כשהמשפחה נעלמת, דלת תמיד ננעלת, זיכרונות ילדות מנחמות, אצלי לא קיימות. בגן לעזור, בבית […]
למי אני אחסר במותי? אני אוהבת לדמיין זה קשה, ובלתי נסבל, ומציק הכאב לא מפסיק, הוא רק מעיק… במי נגעתי בחיי? למי גרמתי לחייך? מה הטעם בחיים אם אפילו הקרובים […]
רק כשלבד ואין אנשים, רק אז אפשר להתבונן לבפנים; להביט בתהום ותחזיר מבטה, מחייכת ברוב זדון מתוך העלטה. אוכל להאזין, אם אשב בדממה, להתייפחות חרישית שבקושי תישמע. ואם אטה אוזני […]
אולי ערב אחד כשאצא אל המרפסת, תחכה לי דמות מיוחדת שכה ייחלתי לבואה, והיא תצפה בשמי הליל המנצנצים, ידיה שלובות על המעקה, ותפנה אליי עם חיוך רחב כשתשים לב לבואי. […]
שומר נסתר על עיניה הרכיבה משקפי שמש שהסתירו את לחלוחית הדמעות, גופה רעד מהתרגשות על אף שהיה זה יום סתווי שטוף שמש . היא התקדמה בצעדים מדודים לעבר הרחוב שגרה […]
אני שוכב במיטה,השעה כבר מאוחרת. תחושה מוזרה אוחזת בחזה ובלב שלי,כמעין עצב דל שקט. מוזיקה מתנגנת באוזניי כאשר אור הטלפון מאיר על הקיר הלבן שבחדרי. בליטות קטנות של צבע נבלטות […]
"איזו יפה את","החיוך של ממיס","איזו חכמה את!". יש לי הרבה חברים. כולם רוצים בהצלחה שלי. כולם דואגים לי ואוהבים אותי. אבל למה אני מרגישה לבד? למה אני מרגישה כאילו לא […]
עברו 4 שנים ואני עדיין עומד אומנם פצוע אומנם נוטה להיות בדיכאון וחשוב שהכל שחור אבל עומד אני לא יודע למה אבל לא שמתי לדבר הזה סוף. הבדידות עוטפת אותי […]
למה? למה זה תמיד קורה לי? למה זה ככה? למה אני תמיד חייבת להיות עצובה אחרי שדבר שמח קורה? אולי זה בגלל שהוא נגמר? אני כבר לא יודעת לא יודעת, […]
7:55 מסיימת להתארגן, נפרדת מאמא ויוצאת מהבית לתחנת האוטובוס הקרובה, ממנה אעלה להסעה לבית הספר. מגיעה לתחנה. בתחנה יושבים כבר חמישה תלמידים מבית הספר שלי ועוד שלושה מבתי ספר אחרים, […]
אוהב. לא אוהב. אוהב. לא אוהב. עלי הכותרת נופלים על גבי האדמה הקרה כשהם מלטפים את רגליי העירומות. עת שחרצו את דיני, ליטופם פסק והחלו מכות טיפות המים הכבדות מן […]
21 אנשים יושבים במסעדה. מלבדם עוד 23 כיסאות פנויים. 21 אנשים שמחולקים ל7 קבוצות, ועוד 2 אנשים בודדים. בקבוצה אחת, 2 בחורות. יושבות האחת ליד השנייה ובקושי מדברות. וכשהן מחליטות […]
אל תדאגי ילדה קטנה, יהיה בסדר. תעברי עוד הרבה דברים מהסוג הזה. תרגישי עוד הרבה פעמים את אותם הרגשות. אבל את, את, ילדה שלי, את מספיק חזקה בשביל לעבור את […]
תגידו לי מי. מי יפול תחת רגלייך, מי יתן לך הכל. מי ישים חייך לפניו, מי ישמור עלייך עד נשימתו האחרונה. מי יחריף נפשו שתהי מאושרת, שלעולם לא תבכי שוב. […]
היא יושבת לבדה, מניחה את ראשה אחורנית אל הכריות שתומכות בגבה, התחושה החזקה שבאה מבפנים ועולה מעלה אל גרונה חונקת. המחשבות ממלאות שוב את ראשה, והתסכול הוא שוב מגיע בשיא […]
בדידות- משחק מילים בדידות מילה עם די בד למלתחה שלמה ,אבל אפוא התופרת? אולי הלכה לדוד לקחת מידה והיא עדיין מדדה. יש במילה ידית אך אין דלת יש דת אך […]
