פידיפידס רץ בכל כוחו. הוא ידע שזה עניין של חיים, מוות ומורל לאומי. הוא שם את הפתק שכתב המצביא בכיסו ורץ ברגליים דואבות ולב מקפץ. ככל שעבר הזמן החל להרגיש […]
החלטתי לבדוק את העניינים שהיו בתקופת יציאת מצריים, ולכן חזרתי לתקופה זו במצרים העתיקה. לא ידעתי יותר מדי למעט הסיפורים המוכרים אז החלטתי לחבור לבני יעקב ולחיות כאחד ממשרתיהם, הם […]
פרולוג 1783 היה זה יום קריר בחודש השלישי. אישה שפופה בעלת גוף גוצי ועין אחת הלכה בחיפזון במורד הרחוב, כל כמה רגעים מסובבת ראשה לאחור, מצייצת באימה, וממשיכה להתקדם במהירות […]
פסנתר כנף נשרף ברחוב קרליבך. האנשים שעברו לידו לא ידעו מה לחשוב. גם אני לא. אולי היה של מוזיקאי מחונן שבדיוק עמד להופיע את הופעת חייו? את הקונצ’רטו שלו. אולי […]
העצים הגבוהים נדמים כעומדים ליפול, שורשיהם פורצים את הקרקע, ענפים ארוכים מתפתלים מתוכם בצפיפות. שאריות שלג עוד מונחות בצידי הדרך ועל צמרות העצים. עלי שלכת חומים וטחובים מוטלים על האדמה […]
─ "עוד זו לא הכל" – הוא מתנחם ושמח להרגיש בקרבו נטיית לב למטורפים. כן, מטורפים רבים-רבים תועים בחוצות ה"תחום" ובתי מדרשיו, אך הוא נמשך, נמשך יותר אל דודו המשוגע. […]
היי, אני חן, אני כותבת כבר הרבה זמן ורציתי לשתף אתכם בספר לא פשוט, מרגש ומזעזע בו זמנית. הספר אינו מיועד לילדים מתחת לגיל 14, אם אתם בוגרים דיו, הנכם […]
"שבת שלום, מותק. מה נשמע?" "בסדר." "לקחת את התרופה הבוקר?" "לא, הפסקתי כבר ביום שלישי." "מה?! שבתאי, אתה לא מבין שאתה חייב לקחת את זה?! אם לא, תתחיל להרגיש רע […]
שמי הוא ג'וליאנה פאשה. בתם של פרדריקה החייטת ואנדרס הסוחר. שמי האמתי הוא פרנצ'סקה, נולדתי ב1506. נולדתי בבודהה, הונגריה. הייתי ילדה קטנה, תמימה וחסרת דאגות. אהבתי את חיי ונהגתי לקטוף […]
שמי הוא ליסה, ליסה סטנזלשקוף. השנה 1773, נולדתי ב01.01.1764. מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת יומן, יותר נכון מאותו היום בו איבדתי את הוריי. היום הייתה ההלוויה של אהובי. […]
