השנה עברה לאט, אבל עברה. השתדלתי להסיח את דעתי מכל התופעות הנשיות שהתגלו בגוף שלי, אבל לא תמיד יכולתי. המחזור המשיך להופיע, והייתי צריך לנסות לתפקד כרגיל אפילו שכאב לי. […]
הרגשתי שאני עומד להתפוצץ מכל הדברים שהרופא אמר, כל הרמיזות והגמגומים האלה שכאילו היו מכוונים לדבר אחד: להגיד לי שאני בת. אני! אני לא חושב שיש בי איזה משהו שמזכיר […]
עד כיתה ו' הכול היה בסדר, זאת אומרת, נראה לי שהייתי ילד רגיל, עם חברים, לימודים וכל זה. על בנות לא חשבתי יותר מדי, בית הספר שלי הוא בית דתי, […]
החיים לא מושלמים. לא מספיק לרצות כדי להגשים. לפעמים, גם אם מנסים חזק חזק – זה לא עובד. לא חשוב כמה התאמנתי בתור ילד, כמה התאמצתי – תמיד נשארתי מאחור. […]
א. קולות הבכי ומלמולי התפילות הלכו והתרחקו, כאילו עלו למרומים או נישאו למרחקים. על האלונקה שנישאה בידי ארבעה גברים, שני נכדים ושני חתני הנכדות הבוגרות, הונחה גופה קטנת ממדים, פחות […]
הוא היה הכי מרשים בשכונה! לא ממש רחב, אבל יציב דיו וגבוה, הכי גבוה. הוא שלח זרועות לכל הכיוונים, אפשר לקטנים ולגדולים לחסות בצילו, לשבת למרגלותיו או לטפס עליו. ענפיו […]
השעון תקתק מאחוריה. השעה כבר כמעט רבע לחצות. אלה ישבה על כיסא מול המחשב הישן שלה, לפניה מונחת מעטפה לבנה. על המעטפה היה כתוב: "בבקשה תנו לאלה ביום הולדתה ה- […]
הנה עברה לה עוד שנה; שום דבר לא השתנה. עדיין רץ כמו אוגר בגלגל; פשוט עייף יותר וטיפה מתוסכל. עד מאה ועשרים אומרים כולם, שתצליח ותטייל הרבה בעולם. אני רק […]
יום אחד התעוררתי, לא נשאר לי פה כלום. יום אחד התעוררתי, לעולם די עקום. יום אחד התעוררתי והכל השתנה. יום אחד שהספיק לאותו בן זונה. יום אחד, שלפניו היה לי […]
תקשיב לי טוב! אני לא עצבני, אני פשוט מאוכזב. חשבתי שתתנהג באופן אחר,תשנה את הגורל. אני לא כועס או מתבייש, אני פשוט מתחיל לאט לאט להתייאש. כמה ניסיונות ניסיתי?! כמה […]
רק רוצה להזכיר לעולם, שגם מן הכאב, שחשבתי שיכאב בי תמיד, ועדיין כואב, אני צומחת. וגם עם הזכרונות הנלווים איתו, והאכזבה, והמחשבות הרצות, והרגשות המוחבאים, אני נעמדת על הרגליים, ומוכיחה […]
בכל יום שישי בבוקר מתגשם מאבק פנימי כאילו הוא מתרחש בפעם הראשונה: לנטוש את תל אביב ליומיים או להתקשר ולפלוט תירוצים שנענים תמיד באנחות? לנסוע לקריית מלאכי או להשתקע בלימודים […]
לכל אחד היה שק של דמעות בעין – מין דבר ביולוגי לא מובן כזה, שתפקידו להפריש נוזל לעין במצבים שונים, שביניהם גם בכי רגשי. לה לא היה כזה. עד גיל […]
"בוקר טוב סאמי", איזי התיישבה לצדו במיטה הנפתחת והניחה את כוס הקפה שהכינה עבורו על השידה שליד. "את יודעת שכיוונתי שעון ויכולתי לקום מאוחר יותר?" סאם הגיב בעיניים עצומות. "אתה […]
סאם התכוונן במושבו במטוס ונשען לאחור. הוא הניח את האזניות השחורות הכבדות שלו על אוזניו והפעיל את המוזיקה במכשירו הנייד. Paradise City של גאנס אנד רוזס היה השיר הראשון שרצה […]
אני נולדתי מבוגר. נולדתי וישר הגעתי למחר. מדלג על העבר. אני רוצה להיות (שוב) ילד קטן. אפילו שאף פעם לא הייתי אחד כזה. זה עושה אותי עצוב לשכוח מה היה […]
בעיצומו של הגשם הסוער נס דר. שוורץ אל עבר ביתו. אפילו המטרייה היוקרתית שלו לא הייתה מסוגלת לעמוד בזה. הוא נקש בעצמה רבה על דלת ביתו. שוורץ, שהיה כה שקוע […]
לֹא אִלֵּם לִשְׁמֹעַ לֹא חֵרֵשׁ לְהַגִּיד. אֵינוֹ קַל עַיִן גַּם בְּחֶשְׁכַת לַיִל. נְטוּל מוֹרָא וּמַחְשַׁבְתּוֹ תָּמִיד צְלוּלָה. לִבּוֹ נִשְׁבַּר מִגַּעְגּוּעַ מִתְעַרְבְּלִים לְתוֹכוֹ הַזְּמַנִּים. אֵינוֹ יָכוֹל לִסְכֹּר מַשְׁבְּרֵי יַלְדּוּת אֲשֶׁר חוֹזְרִים […]
הייתי פה בעבר. דרך סיפורי מתח הנמצאים על מדף הספרים המאובק שבחדרי, דרך שמועות העוברות מפה לאוזן בין ילדי השכונה, דרך הדמיון שרץ פרוע בתמונות חפוזות כמהירות האור, ועדיין, אף-פעם […]
בסך הכל נחמד לי להיות בת 13. השתלבתי בכיתה החדשה בחטיבה והולך לי בלימודים בקלות יחסית ואין לי שום בעיות יוצאות דופן בחיים, כמו אלו שיש לכמה חברות שלי. למשל […]
מבחינת כולם הכל אותו דבר, כלום לא השתנה. רק אתה מצליב רגליים וידיים ושרוי בסיוט ודימויים, פן לא תראה המורה. אבל עזוב את המורה שעומדת ממש מולך, אפילו הילדה שנמצאת […]
הקדמתי ללכת לבית-הספר ובדרך החלטתי לרכוש לעצמי קפה. ראיתי אותך שם, כרגיל. ידעתי שתהיי שם, את כמעט תמיד שם. לי זה נראה כאילו יש לך התמכרות קשה לקפה, אך למה […]
לקראת רדת הליל של אותו היום, שב טימותי אל בית משפחתו. הוא החנה את מכונית המרצדס השחורה שלו ליד מזדה אפורה ולא מוכרת. בתהיות רבות, הכניס את מפתחו למנעול הדלת […]
תחילת דבר – הוא מעליי. לוחש לתוך אוזני: "אל תדאגי, זהו ביטוי פיזי לקרבה העצומה שיש לנו מדי יום, את תראי שבקרוב את תסתכלי על זה כעל משהו חוויתי ועוצמתי. […]
הוא התעורר למשמע צחקוקים ודיבורי סרק. הקול ששמע היה הקול שרצה לשמוע כל אותו הערב, טרם נרדם. מה לעזאזל הייתה השעה? לא ממש היה אכפת לו, כל שרצה היה לראותה. […]
סגרתי את דלת הארונית החורקת ונעלתי את המנעול בעודי לוחשת אל מיירה. "הוא עדיין מסתכל?" מיירה הצמידה את הספרים שאחזה אל לוח ליבה. "הוא תכף יפשיט אותך במבט הזה שלו." […]
כאמור מיהרנו אל חדרו של ג'רארד. הוא אץ במהירות הבזק לפניי, דבר, כולל שלל העציצים והפסלים בביתו לא עצר בעדו. לבסוף מצאתי אותו בחדרו, מעיין באחד מהספרים המוזרים שכתובים בלטינית […]
אינני מבינה מהי הטעות המרה. מביטה אני במראה ומרוצה. חושבת על כך שאני חושבת ומפנימה. אני אינטליגנטית ויפה. הדמות האהובה על כולם, כיף ליראות ולהקשיב, כולם בי מקנאים. היו רוצים […]
קול קורא לך ילדה. קול קורא. אין לך שם, אין מוצא ולא מענה. אהבת אותו כל-כך, כה אהבת. קול קורא לך ילדה, שובי עכשיו. כל עוד הרוח תנשב בחורף ובאגמים […]
