מאיה מימיה לא הצטיינה במיוחד בשמירה על ריכוז בבית הספר. היום זה היה אפילו קשה עוד יותר. היא דיפדפה כל השיעור במחברות שלא פתחה כבר שנים וניסתה להיזכר מה הם […]
דור ונועה הקפידו לשמור על קשר עין במשך מרבית המשחק, מה שהיה די קשה בהתחשב בגובהם המוגבל. כל מי שקיבל חפץ שימושי כלשהו מיהר להעביר אותו לאחד משני הילדים. אף […]
לוטם, בתור מי שבילתה הכי פחות זמן בתוך המשחק, התנדבה להישאר בזמן שכולם יוצאים לבדוק את הכד. היא לא ממש ששה לבלות לבד את החודשים הבאים, או את השנים הבאות, […]
ללוטם לא לקח יותר מידי זמן למצוא את גיא. כל מה שהיא הייתה צריכה לעשות הוא לעקוב אחרי הקול של הצעקות וההתכתשויות והיא הגיעה ישר אליו. לא שגיא נטה לריבים, […]
פקמן הרים את הראש מהשולחן וכמו שתיאמו מראש, מייד הפעיל את הסטופר בשעון שלו. "פיצה!" הוא קרא בשמחה. מאיה לא התעכבה וקמה גם היא. "מה קרה להם?" היא שאלה בין […]
האווירה לא ממש השתפרה בשבוע שאחרי זה. דור נזכר פתאום בכמה שהוא כועס על אחיו ובלי שום דבר שיסיח את דעתו, הוא פשוט שקע בזה. פקמן כעס על מאיה שהכריחה […]
"מאיה?" נועה הייתה הראשונה לקום מהדשא הלח מטל הבוקר. השמש עוד לא בדיוק זרחה אבל השמיים כבר היו בצבע כחול בהיר והבית כולו זרח בהילה, שאלמלא כל מה שעבר עליהם […]
פקמן ולוטם עדיין עמדו בראש המדרגות כשפתאום מישהו דיבר אליהם מאחורה והם קפצו בבהלה. "הכל בסדר?" זה היה גיא, עדיין במראה הכומר המבוגר. לוטם התעשתה קודם. "כן, כן, פשוט מאיה […]
"סוף סוף!" גיא כבר חשב שהוא לא יצליח למצוא את החדר הזה בבית המוזר שנוצר עכשיו במשחק. כל החדרים שהוא הכיר כבר 12 שנה, עכשיו התהפכו והסתדרו בסדר אקראי לגמרי. […]
"וואו." לוטם בקושי זיהתה את הבית הרדוף שבו היו לפני שעתיים לכל היותר. הבית נראה עכשיו נקי ומסודר יותר. הרהיטים כבר לא צברו אבק ולא הייתה תחושה מחניקה וקלסטרופובית. אפשר […]
הם קמו מהדשא ונעצרו ברגע שראו אותו. הוא לא יכל להכיל את זה יותר. גיא נפל לרצפה בבכי. הוא לא ידע אם הוא שמח או עצוב, הוא כבר לא ידע […]
היום הזה התחיל כמו כל יום. גיא קם מהמיטה בחדר השינה האהוב עליו ורחץ את הפנים. הוא לא טרח ללבוש חולצה, בכל מקרה לא היה פה אף אחד חוץ ממנו. […]
נועה פקחה עיניים בבהלה. היא הייתה בבית שלה. גופה וראשה פעמו בכאב אבל הם היו שלה, לא של ויויאן. זה היה חלום רע, סיוט, זה הכל. היא התעלפה וחלמה על […]
"אין סיכוי שנצליח להגיע לשם, גם אם היינו בגובה הרגיל שלנו זה היה בלתי אפשרי." פקמן הסתכל בייאוש לעבר הפתח בתקרת החממה שלוטם הצביעה עליו. אולי מק'רירי יוכל לעזור להם […]
"גיא, זה אתה?" נועה קראה במעלה המדרגות. צליל הצעדים המשיך להתקרב לעברם. אלו היו צעדים כבדים, איטיים. בראש המדרגות הופיעה דמותו של הפרופסור וכל הקבוצה נשמה לרווחה. "כבר הדאגת אותנו," […]
המרדף התחיל. הבוגד ביניהם. דור ופקמן הסתכלו אחד על השני דרך פתח הדלת שביניהם. דור עבר את הדלת ונכנס לחדר של פקמן. "מה אנחנו עושים?" הוא שאל. "אני לא יודע," […]
'אתה בסדר ילד?' שאל פלאש בעדינות לא אופיינית. "האדם היחיד שאי פעם האמין בי שונא אותי. אז לא, אני לא ממש בסדר," אמר פקמן בקול רועד. 'איך אתה מכיר את […]
גיא לא היסס כלל כשיצא סוף סוף מהחדר מלא הדם שנקלע אליו. הוא פתח את הדלת הבאה וחשף חלל מפואר למראה. הרצפה הייתה רצפת אבן אפורה ומשני צדדיו של גיא […]
"מה לעזאזל?" קרא פקמן בהפתעה. הוא היה עסוק בדקירת המחסום הבלתי נראה שמנע ממנו לצאת מהחדר כשפתאום שמע חריקה איומה מאחוריו. ואז הוא ראה שהקיר התחיל לזוז. "נפלא, פשוט נפלא. […]
'עכשיו מתחיל הסבב השני,' אמרה ויויאן. "זה אומר שאני יכולה לצאת?" שאלה נעה. 'זה אומר שאת צריכה לצאת.' נעה הושיטה יד דרך הפתח שקודם לכן היה חסום. היא צעדה ועברה […]
המדרגות חרקו בזמן שפקמן טיפס בהן באיטיות. כמובן שהמדרגות פה חורקות, הוא חשב, שום דבר בבית הזה לא יכול להיות לא מלחיץ. והוא באמת צדק, אפילו הקול הזה שהמשיך לדבר […]
"אז, אנחנו עושים את זה?" שאל פקמן. עדיין היה מוזר לגיא וללוטם לשמוע את המילים של פקמן מהפה של הבחור הגבוה הזה. היה לו קול נמוך ורציני ובינם לבין עצמם […]
היה משהו באוויר, משהו שונה שאף אחד מחברי הקבוצה לא הצליח להבין בדיוק מה הוא. האוויר שנשב סביבם היה נקי יותר מהאוויר שהם רגילים לנשום, ולא רק כי הם גרים […]
לוטם נסעה בקו הזה כבר הרבה פעמים, ככה שהיא לא ממש שמה לב לסביבה שלה כשהאוטובוס התנודד באיטיות בפקק שברחובות העיר התחתית בחיפה. טיפוסי לצהרי יום שישי. יום ההולדת של […]
קשה לי. קשה לי כל כך. אני שונאת את עצמי. אני מסתכלת על עצמי במראה, וכל מה שאני עושה זה בוכה, בוכה כי אני לא מבינה איך מישהי יכולה להיראות […]
סתיו 92 אני בן חמש-עשרה. מתגורר עם המשפחה בבניין שבו נולדתי. כל החברים ורוב השכנים כבר מזמן עברו לאיזור החדש שנבנה כעשר דקות נסיעה. בשלב מסויים התחיל נורא לשעמם מהסיבה […]
הכל התחיל כשהוא חטף בעיטה בביצים. כן, הוא קצת היה בלתי נסבל; עדיין – זה לא סיבה מספיק טובה, אם תשאל אותו. הוא המשיך כל הזמן רק להגיד – “זה […]
בתוך בועה, היא מעבירה את חייה. אנשים עוברים, חולפים, חלקם מתנגשים, וממשיכים. האחרת, נשארת ליד הבועה. היא אוהבת להסתכל עליה מבחוץ. לארח לה חברה, לשתף אותה בחוויות ולחלוק רגשות. היא […]
יש איזו אחת שאני מכיר, לא אגיד את שמה – אבל כל החבר'ה קוראים לה "הרוח"; למה, אתם שואלים? כי היא אף פעם לא מגיעה לדברים שאנחנו מארגנים; גם כשמגיעה […]
אני שוכב במיטה,השעה כבר מאוחרת. תחושה מוזרה אוחזת בחזה ובלב שלי,כמעין עצב דל שקט. מוזיקה מתנגנת באוזניי כאשר אור הטלפון מאיר על הקיר הלבן שבחדרי. בליטות קטנות של צבע נבלטות […]
