שם הוא רק שם – לא אוכל, לא נושם, לא משפיע הוא על שום דבר. שם הוא רק שם – לא עובד, לא מעשן, לא צובר הוא את מה שעבר. […]
חייל שלי, איך אתה? מזמן לא דיברנו, אך קולך עדיין מוכר הרכות, העדינות, הטון הרגוע הם רחוקים אבל קרובים נורא חייל שלי, איך מתייחסים אליך? האם הבינו שהם קיבלו מלאך? […]
לא יודע למה אבל הרגשתי צורך לבקר את אחוזת הקבר המשפחתית שלי אני מבקר בבית הקברות או באחוזת הקבר המשפחתית איך שאני נוהג לקרוא לה פעמיים בשנה באופן קבוע כבר […]
אני תוהה לפעמים – האם אתה רואה אותנו. מאז ילדותי נהגו להגיד על כל בני משפחתי שהלכו הלאה מן העולם הזה שהם משגיחים עלינו מלמעלה. בתור ילדה, קניתי את זה […]
פעם אמרו לי: " כשתתגייסי לצבא, לא יהיו מלחמות". לא אמרו לי את זה פעם אחת, זה חזר על עצמו שוב ושוב עד שהגעתי לגיל שאני יכולה להבין. עוד לא […]
ושוב תל פאחר. ושוב אותה תחושה של עצבות באוויר. שביל אבני החצץ מוביל אותי בשתיקה אל אנדרטת שמות הנופלים, אל החיילים העומדים שם כחיילי המלכה. שקטים, דוממים, כאובים. להבת האש […]
כמו רבות אחרות היא אם שכולה. היא לעולם לא תשכח את בנה שיצא ללחום למענה, למען העתיד, ולא חזר. היא לא תשכח. היא זוכרת. בכל אזעקה, היא זוכרת. בכל מבט […]
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה… תמיד הייתה בשבילי משמעות רבה ליום הזה, הערכה אינסופית לאנשים שבשבילם קיים היום הזה, אבל היום? היום אני מהצד השני, מהצד הכואב, […]
הלוואי שזה לא היה עוד. אבל זה לא אפשרי. הלוואי— אבל אני יודעת שזה לא יקרה. כי יש מלחמות. ויש הרוגים. ויש פיגועים. וזה לא נגמר. וזה לעולם לא יגמר. […]
אנחנו אריות. אנחנו לוחמים. אנחנו גאים. אנחנו, שנבחרנו בקפידה, הטובים ביותר מבין כולם. אנחנו אותם אריות. אנחנו אותם לוחמים. מתפרצים, מסתערים, כובשים. לא רואים בעיניים. אנחנו מתאמנים חודשים על גבי […]
אהובה שלי. אתמול המפקד הגיע אל הפלוגה ואמר שמחר זה קורה. מחר היום הגדול. מחר היום המכריע. מחר אנחנו נכנסים. היינו מעט בשוק אבל לאחר מכן התאפסנו. כמה דקות אחר […]
" הוא היה כל כך קטן," היא אומרת, צופה בו משליך את התיק על גבו. אך הגבר כבר בן 28, איננו תינוק עוד, לא. אל הקרב הוא יצא, דרוך מוטיבציה, […]
אני יושבת בתעלה בתל פאחר, מקשיבה לשקט ששורר בין קירות האבן. זה מקום שמלא בחשיבות וכוח וגבורה ואומץ וחיים; זה מקום שבו נהרגו החיילים שלנו, אנשים שהותירו חלל ריק בליבם […]
לא הייתי אז בת יותר משמונה. ילדה קטנה ותמימה, שתי קוקיות ורודות החזיקו את שיערי. הייתי ילדה אמיצה. לא פחדתי מהחושך, מגבהים וגם לא מהמפלצות המסתתרות מתחת למיטה. בכל לילה […]
הוא לא יראה יותר אור יום, הוא לא יזכה לצחוק את הצחוק המתגלגל שלו יותר, הוא לא יוכל לריב עם אמא שלו על שעות החזרה הביתה מבילוי. הוא לא יזכה […]
מנסה אני להשיג תנחומים מדברים שאפשר להגיד עליך, אבל לא מצליחה, כי אי אפשר להגיד עליך כלום. אתה עברת כה הרבה שאין כבר מה לומר, כי את הכל (כמעט) כבר […]
אז אני מתקדם בחיפזון אל זירת הקרב אני רוצה להיות בבית ולישון אני יודע שלא כל אחד שב מכניס אל הרובה כדורים אני מפחד וקצת לחוץ לא מאמין שאהרוג אנשים […]
"אבא" אני רצה אליו, מחבקת אותו חזק חזק, שלא יברח. "התגעגעתי אלייך" אמרתי לו, "מאז המלחמה לא ראיתי אותך, חשבתי שאתה בשמיים, חשבתי שהמלחמה לקחה אותך". "אני פה נסיכה קטנה […]
לאבא שלי יש כנפיים, אלו שהוא מראה לי איך מחברים אותן בסיכה. כששאלתי אותו האם הוא יכול לעוף איתן, הוא צחק ואמר שהוא חושש שהוא כבד מדי. לא הבנתי למה […]
השעה 22:30 אני חוזרת מבילוי בקניון עם חברות,אנחנו מתפצלות בדרכים ואני מגיעה לבית שלי משם יוצאים שני אנשים עם מדי צבא,אני נכנסת לבית ורואה את כולם יושבים ובוכים אבא בוכה […]
