סיפורים על מוות

אלים רדומים, פרק 3: שלושת המבשרים השמימיים

בשיחותיו עם תלמידיו בודהה דיבר על שלושה מבשרים שמימיים (דבדוטה סוטה, מג'הימה ניקאיה 130 Devadūtasutta, Digha Nikāya). מוות, זיקנה וחולי הם שלושת המבשרים שמעירים את האנשים אל הדחיפות שבטיהור התודעה […]

משאלה אחת אחרונה

ההחלטה פגשה אותי בערב קיץ נעים, להסתלק לאלתר עם קץ עשרים ושבעה אביבים. גררתי את עצמי במעלה גרם המדרגות בעל כורחי. גן רחב קיבל את פניי, וכל הנשמות עלצו על […]

לו רק היה לי האומץ למות *דיכאוני אובדני*

לו רק היה לי האומץ למות יכולתי להפסיק להתייסר החיים שלי הם כאב אחד גדול לו רק היה לי האומץ למות יכולתי לשים קץ לחיי להפסיק את כל הסיוט הזה […]

מה הטעם? *דיכאוני, אחריותכם*

" מה הטעם לקום כל בוקר בשביל חלום שאולי יתגשם? מה הטעם בלהרגיש רע שאפשר לא להרגיש בכלל? מה הטעם בלנסות לצרוח אם רק הפה זז? מה הטעם בלהיראות שמח […]

לעולם לא תדע

השקיעה הייתה קפואה, שמי דם-להבה-ורד נשפכו ממערב כמו ענני עירוי לנשמתו של מיכה שישב על הרמפה של בית האריזה הנטוש, סיגריה מרלבורו בין אצבעותיו, ועיניו צופות וחוקרות את הפרדס הנטוש […]

בוקר וניל

בזמן שהשחר פצע את החשיכה ממזרח והתחיל לצבוע את ירושלים בצבעים של דמדומים (שאם לא היית מחובר מספיק לזמן ולשעון, לא היית יכול להצביע אם אלו דמדומי בוקר או ערב), […]

אימא – ירדנה אובילה בוזנח

א. קולות הבכי ומלמולי התפילות הלכו והתרחקו, כאילו עלו למרומים או נישאו למרחקים. על האלונקה שנישאה בידי ארבעה גברים, שני נכדים ושני חתני הנכדות הבוגרות, הונחה גופה קטנת ממדים, פחות […]

מחשבות על סף מוות בטרם עת, או, שיר ערש דווי

איך זה מרגיש להישיר מבט עם המוות? איך זה מרגיש – לחיות בעיניים עצומות, בלי ידיים על ההגה, למשך שנים כה רבות, ולגלות, ודווקא ברגע בו אתה פוקח את עינייך, […]

איימי

חברה שלי, איימי, משוגעת על תמונות. יש לה אוסף מטורף של תמונות שהיא צילמה. יש לה חדר קטן שבו היא מפתחת את התמונות, היא אומרת שהיא אוהבת את הדרך הישנה. […]

לזכור שאתה חי / השרוט

כאב ללא גבולות, זה מה שהרגיש. הרסיס עוד היה עמוק בחזהו, והחובש לא שמע את זעקותיו. כאב, זה מה שהזכיר לו שהוא עדיין נמצא שם; לא הרעשים, לא הקור העז […]

משכך הכאבים

"רופאי הטוב… אנא ממך…” הם קוראים. אני מטה את אוזני אליהם ומניח ידי עליה כמעין אפרכסת, ואומר, “התוכלו לחזור על כך, בבקשה?”, ואלה מביטים בי בפנים מיוסרות ומיוזעות, לעיתים שולחים […]

24 / השרוט

פתאום התעוררתי, הכל מסביבי היה מעורפל, אקדח היה מכוון לי עמוק בתוך הרקה, קול בס שניתן לשמוע שהעיוות בו נעשה על ידי מכונה אמר לי " תגיד לי עכשיו מה […]

השיר הכי טוב / השרוט

בוקר. שעה מסוימת שאינה ידועה לי. הכל מעורפל מסביב. הרגע התעוררתי. איני יודע מה אירע אמש, כל שאני יודע הוא שעכשיו התעוררתי עם אקדח ברקה. בחור אחד, שאיני מכיר אשר […]

כביש החתולים

כשחלק מארועי היום מתערבבים לחלום קצר השמיים מלאים עננים אפורים וקצת קר בוהה בכביש כשהאוטו נוסע רואה חתולים דרוסים בשוליים במגוון צבעים שחורים, כתומים, אפורים וצבעוניים בוהה בעננים הקרועים כשקרני […]

המירוץ האינסופי / עירבון מוגבל

במירוץ האינסופי של החיים, כולם יודעים; תמיד נגמר עוד מלפני שהוא מתחיל. המירוץ האינסופי שבעולם, הוא לכולם; ממנו אין בורחים. המירוץ הזה תמיד סופו ידוע וקבוע, אך נמשך הניסיון בכל […]

הייתי בסדר / השרוט

יום אחד, בעוד מספר עשורים או מאות, כנראה שכבר לא אהיה עוד. ברוב המקרים אנשים מהללים את מי שאינם עוד וזוכרים אותם כקדושים, כאנשים מושלמים וכחיוביים בלבד – איני רוצה […]

איימי

חברה שלי, איימי, משוגעת על תמונות. יש לה אוסף מטורף של תמונות שהיא צילמה. יש לה חדר קטן שבו היא מפתחת את התמונות, היא אומרת שהיא אוהבת את הדרך הישנה. […]

על המוות

חשבתי היום על המוות לא רע או טוב לא נכון או לא פשוט תודעה שעוזבת גוף על גוף שנפרד לשלום מתודעה על חוסר תחושה וריחוף כמי בשינה לא, לא כי […]

היום שבו חזרתי בזמן / הנעלם הגלוי

מכונת הזמן כבר מוכנה, אני כבר מוכן לחזור בזמן; אני יודע שזה מסוכן, אבל לא אכפת לי! לא סתם עבדתי שנים לרגע הזה. הרופא רץ לעברי, אך אני לא שם […]

שם הוא רק שם / עירבון מוגבל

שם הוא רק שם – לא אוכל, לא נושם, לא משפיע הוא על שום דבר. שם הוא רק שם – לא עובד, לא מעשן, לא צובר הוא את מה שעבר. […]

עלטה פנימית

*טריגר נפשי למתמודדים ומתמודדות שבינינו* ותדמיינו יריעה שחורה כהה כהה פרושה סביבכם, אתם לכודים ואין אור או תקווה, אתן חנוקות ומנסות לצאת מהכבילה הנוראית אבל רק מהדקים או מרפים את […]

לקחת נשימה ולספור עד 10

הכל נודם, קצב החיים אחיד כמו המוניטור. הקצב כבוי. לא לנשום. לעצור. לעצור לרגע ולספור. לספור את החוויות, את הריגושים, את מספר הצחקוקים, את מספר הפעמים שבכו. לספור את הדקות […]

רפואה צינית / דוקטור לפט

עוד מימי התמחותי, נודעתי בבית החולים כבעל הומור שחור במיוחד. הקולגות לא הבינו כיצד אני מדבר כך למטופלים, ומנהל בית החולים אף ביקש ממני למתן זאת – אך אני המשכתי […]

מתחת לשטיח / דוקטור לפט

זה היה קבוע אצלם הקטע הזה. כל פעם, לפני שהיו מגיעים אורחים, הם היו תופסים את המטטא ומעיפים זריז את כל האבק שהצטבר מתחת לשטיח בסלון. לא היה זה בגלל […]

טיק טק / דוקטור לפט

טיק. היה זה סתם יום רגוע, במהלך חודש רגוע, בלי הרבה התרחשויות. שוב הגיעו אלינו אנשים רבים עם שברים בכל מיני מקומות, אחרים עם פצעים שונים ואחרים סתם הרגישו רע […]

האור הנצחי / דוקטור לפט

"וּמָתוֹק, הָאוֹר; וְטוֹב לַעֵינַיִם, לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ.", אמר קהלת, החכם באדם. הלוואי והייתה לי שמש, אך אור לא חסר. מאור אחד לאור אחר במשך כל היממה; ואינו מתוק כלל וכלל. בין […]

ואז הוא מת / דוקטור לפט

ואז הוא מת. זהו; לא קרה מעבר לזה כלום – ניסיתי להציל אותו, והוא פשוט מת לי בין הידיים. הרופאים מסביב המשיכו בשלהם, רצו בין מטופל אחד לאחר מבלי להעיף […]

חלוק לבן / דוקטור לפט

זה לא משנה כזה הרבה, מחלוק לבן אחד לאחר; גם ככה הייתי צריך להיות כזה בשביל להגיע למקום שבו הייתי לפני. בי לא השתנה כלום מבחינה פנימית, רק חיצונית. הרי […]

החיים חזקים

בית א. לא לקחת ללב. לא להתרגש. העבר מתקלף. בעתיד הוא פוגש. יש בי משהו חזק. שדוחף ודוחף. וממשיך לא נפסק. ואותי הוא סוחף. פזמון. החיים חזקים, מכל עצב ושכול. […]

אולי כבר נעצור לחיות, נהיה כבר מרוצים

פתיחה. רוצים עוד ועוד עוד ועוד עוד ועוד, פשטות החיים מלאה הוד והוד. ולמה נרדוף אחרי העתיד. בעוד ההווה אינסוף יופי יגיד?! בית א. אומרים אי אפשר במקום לעמוד, תשאף […]

סיפורים נוספים שיעניינו אותך