הנסיך יפה התואר טיפס על המגדל, עיניו הסגולות נוצצות בנחישות, ובראשו רק כוונות טובות כלפי העלמה חסרת האונים הכלואה אי שם במרומים. אך לאחר דקות ספורות שבהם נפל שוב ושוב […]
רוז התעוררה במיטתה לבוקר שטוף שמש. הקיץ בדיוק החל, וציפורים מאושרות החלו לזמר מבעד לחלון. רוז התמתחה בעייפות והתיישבה במיטתה. היא שלחה מבט ימינה וראתה שאחותה עדיין ישנה שנת ישרים […]
לילה אפל שרר בעיירה רומלזה. רוז הקטנה, בת הארבע, ולידיה, אחותה בת השנתיים ישבו חבוקות אל מול האח הבוערת. בחוץ השתוללה סופת רעמים. רוז ליטפה את שערה הבהיר של אחותה […]
קומה שוב חלפה על פני מודעות העבודה המועטות שעל קיר ישן ומפורק- קיר שניסיונותיו הגדולים והלא מוערכים מספיק לשמור על כל החנויות הבנויות במחיצתו, לא הספיקו. קומה תמיד תהתה מתי […]
אדריאנו מונטרו נעלם בעשרים ושמונה לינואר 1986. אף אחד לא ידע באמת לאן ולמה הוא נעלם. עד שבאמת לא יצא צוות חיפוש אחריו לא יכלו לנחש שזה קרה. אפרסיו ויצי´לי […]
אדריאנו, בנם האבוד של נינה קפורלה ואמברטו מונטרו , נעלם בלילה אחד העשרים ושמונה לינואר 1986. הוא היה בן תשע עשרה כשהוא נעלם. אף אחד לא יודע למה זה קרה. […]
הכל התחיל בשיעור גיאוגרפיה. נשמע משפט די נדוש וקיטשי, אבל למען האמת, הוא די נכון לגבי הסיפור שלי. התחיל שיעור הגיאוגרפיה של גברת אופדלס. בשיעור שעבר היה מבחן, והשמועות אמרו […]
"תום זה בלתי אפשרי ואתה יודע את זה!" אמר בזעם הניצב פרקר. ובין רגע חזר בו מהרצון להעניק לתום את התיק. תום פשוט לא מתאים לעבוד כשוטר, הוא רודף צדק, […]
זה היה עוד בוקר שליו בחייה של ג'יין. הציפורים צייצו, אנשים קמו לעוד יום מייגע בחייהם, וג'יין כמו ג'יין הייתה מאושרת. היא הייתה מפגרת! חשבה שהעולם פשוט ולא מורכב. חבל […]
קראו לה ג'יין. היא הייתה בת 16, היה לה שיער אדמוני גולש ועיניים אפורות ושמחות. בנים העריצו אותה, בנות קינאו בה. נשמע התחלה של סיפור על ילדה מקובלת סתמית? אז […]
שבלי הלכה עם קלואי לקניון, הן הסתובבו שם מלא זמן והלכו למסעדה לאכול. אחרי ששבלי וקלואי הזמינו , הפאלפון של שבלי צילצל וזאת הייתה סופיה, אחותה הגדולה ששלחה לה הודעה: […]
לפני שהפרק מתחיל אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד תודה ענקית לכול מי שקרא והגיב אצלי. אתם מדהימים! אף פעם לא חשבתי שבאמת אסיים את הסיפור הזה אבל נתתם לי […]
במשך כול התקופה שבה הכרתי את לוסי למדתי אלפי מושגים ברפואה. עם הזמן התחלתי להבין מה בדיקות הדם שלה אומרות עוד לפני שהרופא דיבר איתנו. בזמן שהייתה בטיפולים או בבדיקות […]
אנדרו סקוט. הבן אדם ששנאתי יותר מכול בן אדם חי אחר, והקטע המצחיק הוא שזה אבא שלי. אחרי שאמא שלי נפטרה, הסתגרתי בחדר שלי במשך חודש. לא רציתי לראות אף […]
"בוקר טוב!!!", צעקתי כשפתחתי את דלת חדרה של לוסי, מוצא אותה יושבת על המיטה וקוראת ספר. "היי! ", עניה זרחו ברגע שראתה אותי ואני נכנסתי לחדר עם צלחת ענקית שעליה […]
השעה הייתה קרובה לשתיים לפנות בוקר כשהגעתי סוף סוף הביתה. שילמתי לנהג המונית ואז מיהרתי לרוץ לכניסה הראשית, נרטב עד לשד עצמותיי מהגשם השוטף שירד. רעדתי מקור, המדים הקצרים שלי […]
המדים המיוזעים נדבקו לגב שלי. הייתי ספוג בזיעה והאוויר הקר שחדר לאמבולנס גרם לי לרעוד קלות. לוסי שכבה על גבה על האלונקה, היא הייתה מחוברת למוניטור והפראמדיק לא הפסיק לשאול […]
התעוררתי בגלל ציפצוף המוניטור של לוסי. הציפצופים היו מהירים מידי והתערבבו לי בחלום, פקחתי את עניי ונעצתי בלוסי מבט, היא עדין הייתה שקועה בשינה עמוקה, החזה שלה עלה וירד בקצב […]
"בבקשה תפסיקי לבכות", לוסי עמדה מול המראה המלוכלכת של השירותיים וניסתה לסדר את שערה מחדש בקוקו. שני שבילים שחורים נראו על לחייה; האיפור שלה נמרח והיא ניסתה נואשות לסדר אותו […]
***********************לפני שאני מפרסמת את הפרק אני מזהירה מראש לאור כול ההודעות שנפתחו כאן לאחרונה שהפרק יכיל קצת דיבור גס וקללות**************************************** תהנו :) ——————————————————————– בבוקר שלמחרת קולה של אדיסון היה זה […]
בכול שנה, בערב ראש השנה החדשה, רחוב ה'חבלים' נראה כאילו יצא מספר אגדות של ילדים, כול עץ ופרח היה מקושט בשרשראות צבעוניות או באורות זוהרים. 'החבלים' הוא אחד הרחובות הכי […]
בשלושים ואחד בדצמבר שריקת הסיום באיצטדיון אנפילד שבליברפול נשמעה בשעה אחד עשרה בבוקר, מלווה בשריקות וצהלות שמחה. הימנון הקבוצה נישא באוויר וכול אוהד ליברפול היה גאה בקבוצתו באותו יום. ניצחנו […]
ביום חמישי חזרנו למגרשים אחרי החופשה ה"ארוכה" שאיגנסיו נתן לנו. לבשתי שני מכנסי טייץ אחד על השני ועדין לא הצלחתי להרגיש את הרגליים שלי מרוב הקור. בשמונה בבוקר כבר עמדתי […]
קפצתי מעל לוסי בת אחת והיא מיהרה להתיישר ולקום, סומק קל התפשט על לחייה. "אה..אני…אני להצטער", אדין גימגם ובהה בנו כאילו הרגע יצאנו מתוך חללית שנחתה מהחלל. "זה בסדר אדין", […]
הרגשתי את העולם הקטן והפנימי שלי מזדעזע וקורס תחת רגלי. לא יכול להיות שפול הומו. פשוט לא יכול להיות. התהלכתי בחצר החשוכה שלנו כסהרורי, יש גבול לכמות הדברים שאני יכול […]
אחרי עשרים וחמש דקות על כר הדשא התחלתי להרגיש לא טוב. עיגולים קטנים ושחורים התחילו לצוץ לנגד עניי ולהפריע לריכוז שלי ובנוסף סחרחורת קלה תקפה אותי. ניסיתי לנשום; מה שהתברר […]
"אז פול מארגן ארוחת ערב?", לוסי שאלה בחיוך ענק ולאחר מכן פרצה בצחוק המתגלגל שלה. השעה הייתה שש וארבעים בערב, ואני ולוסי נפגשו בנמל של העיר. " ורוצה שכולנו נעזור […]
השבוע שלפני המשחק המכריע היה כמו גיהנום רצוף בשבילי. לא הצלחתי לישון, בכלל. הלילות שלי היו מלאים בהתהפכויות מצד לצד, בכאבי ראש נוראיים ובפרצי עצבים על עצמי על כך שאני […]
חלמתי שאני באמצע משחק. האצטדיון שוב היה מלא באלפי אוהדים שצעקו והריעו, השחקנים של הקבוצה היריבה התמסרו עם הכדור והתקרבו לשער שלנו – ואני עמדתי תקוע באמצע המגרש, מפחד לזוז. […]
לוסי בסדר. היא שרדה את זה. בעצם ברור שהיא תשרוד את זה, היא תמיד שורדת. היא הבן אדם הכי חזק שפגשתי בחיי, הרבה יותר חזקה ממני מין הסתם. ילדה בת […]
