"סלחתי לשוש." ענתה לו חן בחיוך עצום "כעת, התוכל לקחתני בחזרה לביתי?" "אם זו בקשתך." "אכן. אכן כך." בעיניי חן לא עבר רגע וכבר מצאה עצמה קופצת דרך חלון הזכוכית […]
בעודה נישאת במרחבים אל הברזלון הקר והבודד ליחותיה של חן נתגלגלו אחת על השנייה. ליבה אדומה ורוטטת לוחשת בה כי העת להתעורר הגיעה, זמן רב מדי פחדה אך מסעה קרב […]
לא הספיקה חן לסיים מילותיה והפקפה צהל ובדהרה הגיע לשכונת השיש הצפונית, מביא אותה לשדה ריק. "מה לך סוס פרא? הרץ אתה מן השאול?" "איני סוס גברתי, זאת כבר אמרתי. […]
"אכן, הגענו במהרה לכתובת, וכבר בתוך הרשת חזינו בו מקשיב למקלט שידורים שהצליח לחבר בתא הקטן ואשתו עומלת על להבת הגז מתקינה להם ארוחת ערב. כשדפקנו הוא ראה זוג שוטרים […]
"אז מה דעתך?" שאלה הפקפה. חן בלעה במהירות פיסת מאפה זהוב ושיתפה בתחושותיה "סיפור נאה." אמרה בקצרה ונגסה במאפה שני, הפקפה עצר לאור תשובתה הקצרה, טוען שלא הייתה תשובה כי […]
'הנקודה? אתה לוקח אותי למתחם קליעה למטרה? דבר ברור.' 'אבל למה שאהרוס את ההפתעה?' תוך רגע קפצתי לגגון מסעדה ולאדן חלון, עולה קומה אחר קומה עד שבתנועה חדה קפצתי מהקומה […]
הפכתי לדבורה ושנינו עלינו לקומה הגבוהה באזור. כשמצאנו פינה מלאה שטח הפכתי צורתי לאחת מאותן אנפות ענק שטסות מעל למדבר בדרכן למים וישי קפץ עליי. טסנו עד לכיכר הנחושת הרחוקה […]
חן עלתה על גב הפקפה, מצפה מראש לבאות. "עליך להבין שאין טעם לברוח מצרותייך. חושבת את כי בכך שתתרכזי בטוב העולם יתקן את עצמו או שמשהו בתוכך ישתפר, אך זה […]
עמדו השניים בדממה מוצלת רגעים ספורים לפני שהפקפה נאנח ואמר לחן שתעלה עליו. למרות זאת הוא לא רץ כמקודם אלא צעד במדבר הקר בצעדים קלילים, יודע שחן חייבת לומר משהו. […]
כשהגיעו ללב המדבר ירדה חן שכבר התרגלה לבחילה ובהתה בסביבה. הם עמדו לפני שביל צר, רוחבו כרוחב אדם, כה קצר היה שחן יכלה לגמוע אותו בשני צעדים והנה עליו ארבעה […]
היא הניחה את ידה על שערותיו, חוטים דקיקים כמו נארגו יחדו למגע רך ושחור כלַיל. חזהו היה שרירי מרוב שנים בהן התרוצץ חופשי. על אף גידיו, רגליו היו דקיקות, ארבעה […]
אז כמו שציינתי בפרסום הקודם, עוד מעט אוציא מהמגירה את "יומו של הפקפה", הממשיך הרוחני ל"בית הפרחים". אך קודם, כמה פרטים חשובים שכבר הזכרתי: 1)הסיפור אינו מתרחש ביער הפרחים, אלא […]
זהו, אני לא יכול לחכות יותר. עבר יותר מדי זמן מאז שפרסמתי משהו, ועם כל החששות כדאי לנסות, לקפוץ למים. אז ככה, לאלו מכם שזוכרים סיפרתי שבתיכנון ישנם עוד סיפורים […]
היא ישבה במיטה, עיניים פקוחות לרווחה נוצצות בסקרנות, ידיים מחזיקות במעקה המיטה בציפיה להמשך הסיפור: "נו, אמא! תמשיכי!" אמא צחקה והביטה בה במבט שעשה לה חם ונעים והעלה לה חיוך, […]
רימון רחמים בן השמונה שיחק בקוביות שלו בתוך הבית, אמו אסרה עליו לצאת לשחק עם חבריו על אף שעונת הגשמים כבר חלפה, היא חששה שיחליק בבוץ או גרוע מכך. אחיו, […]
אחרי ששתלו את הפרחים במעבה היער חזרו אירוס הארגמן וכל שאר הפרחים לביתן, כעת שאחת מהן מתה הבינה אירוס הארגמן שהבית מקום של מוות הוא, אך עם זאת היא זכרה […]
ראובן לבסוף מצא אותה, כאשר רק הגיע לביתו הוא לא שמע דבר פרט לרחש הדלת הסובבת על צירה. הוא רץ בין כל בתיי העיר שואל היכן היא, ולגברים אף סיפר […]
מספר ימים לאחר מכן היא ושלוש מאחיותיה שומרות הסוד נכנסו בחזרה לחדר ומצאו שם גופה נמקה ויבשה. עורה הלבנבן של חלמונית הצהיב והתקלף, מחלפותיה הצהובות נשרו כולן ומחזייתה רק השלד […]
מישדישה פתחה ללאה את הדלת. ברגעי אימה שכאלו, כשאירוס הארגמן מצאה עצמה מפוחדת וחסרת אונים, כמו שכאייל ניסה לנגח בה את קרניו או כשהמון זוגות עיניים בהו בה ברגע זה […]
"מזל טוב, נולדו לך תאומים." ראובן עמד מולם מוכה הלם, אז השניים משכו אותו בעזרת אותו ערסל זרועות שלפני קרוב לשנה גררו אותו בעזרתו לעבר בית הפרחים, הפעם בדרכם לבית […]
לצד הלילות מלאי הזיעה של בעלה, לאה הייתה המאושרת שבאדם. הפרות שלה התרבו עם פריו של השכן ולה כבר לא הספיקו הידיים לחלוב את כל הבהמות שנולדו. במהרה היא שכרה […]
למחרת ראובן ולאה נישאו, הוא העניק לה טבעת חלודה שעברה דורות במשפחתו ושבר כוס זכוכית. כולם צרחו משמחה כשראובן נישק את הכלה וזו אספה אותו בידיה השריריות מהחליבה ולא שחררה. […]
זה קרה לפני שנים. ביער ירוק בזמן פריחת הרימון האדומה. בעיירה הצנועה שליד המעיינות החמים הלכו להם שלושה חברי ילדות על פני הכיכר המרוצפת אבנים לבנות מכוסות בטחב בשעת לילה […]
