פעמון בית הספר צלצל במסדרונות בית הספר והתלמידים נהרו חזרה לכיתה. באוזניו של עמית צלצול בית הספר נשמע מוזר, טיפה מעוות, אך זה לא שהיה לו באמת אכפת באיזה סולם […]
למה ככה לעזוב ללכת לחשוב להטביע את הסמל, את הסימן שבכלל לא היה שם. מוכתמת. מי יציל את כבודי עכשיו? לא אתה לא עתה לא את אמרתי ואדוני, זין עלייך. […]
אני חושבת שאתה יודע מראש שמשהו לא בסדר. אני חושבת שאיכשהו אתה מרגיש את זה עמוק בפנים. אני חושבת שבגלל זה אתה לא מסוגל לתכנן תוכניות לעתיד. אני חושבת שבגלל […]
זה היה אמור להיות יום שגרתי, בסך הכל חזרנו מעוד יום לימודים, ותיכננו לבלות יום כיף ארוך. היום הזה נקטע באמצע. אמיקה ווויני מתו ביום ההוא. ראיתי הכל קורה. לא […]
מתכת צרחה, זכוכית התנפצה, פלסטיק התקמט כמו נייר, ועשן היתמר סביבנו. צרחתה של מייסי מהמושב האחורי ניקבה את אוזני. כאב לי באינספור מקומות. הרכב המשיך להסתחרר. המתכת הלוהטת צרבה את […]
החיים שלי הם כמו מגדל קוביות. רק שהמגדל שלי פחות יציב משל הרוב. למגדל שלי יש בסיס קטן ועליו נערמים המונים של קוביות גדולות. הרבה יותר ממה שהבסיס יכול לשאת. […]
יער העצים, חלקם בשלל ירוק וחלקם כבר נשרו עליהם, כל כך הרבה עצים. והכל שקט ושלו ואפילו השמש מציצה מבין ענפיהם, מוסיפה זוהר לירוק העד. אבל השמש שקרנית היא, והעצים […]
זה יותר קטע, אבל אין בדיוק תיוג לזה… מסתכלת על השעון. טיק-טק, טיק-טק. הזמן עוצר. טיק, טיק, טיק. למה הזמן לא יכול להישאר? טיק-טק, טיק-טק. כל כך יפה בחוץ. טיק-טק, […]
"בוקר טוב!" שאנון מגחכת, ומטיחה לעברי כרית. ועוזבת לחדרה. וברגע הזה ג´ו מבחין בעובדה שהתעוררתי, ומלקק את לחיי. הוא מאושר, כמו בכל בוקר. ברגע שמגלה שאנחנו, המשפחה שלו, "קמה לתחייה" […]
שיערי השחרחר מתנופף ברוח העדינה, שמתפרסת בפניי ומעבירה הרגשה נעימה. זה יפה. אני אוהבת את הנוף הזה. אני אוהבת לראות את הכל מלמעלה, זה נותן לי הרגשה שאני השליטה של […]
פעם חשבתי, פעם דמיינתי, וראיתי כחול בעיניי ושום צבע אחר ואין קשת והדף הלבן נשאר מוכתם ואני (נמחקת) איתו. פעם התרסקתי, פעם סבלתי, ונתתי לחוסר האמון להטביע אותי בים של […]
לחייל שלי, לכתוב לך בבלבול,בחוסר ידיעה מה קורה אתך,איך אתה שם בפנים מתמודד עם האויב מגן על הארץ,על העם שלנו,מגן עלינו..המשפחה שלך מחכה לכל הודעה שלך,שתגיד אני בסדר,מתמודד ומתגעגע אני […]
שמש ששקעה, הכוכבים שנרדמו. הלילה שוב פותח עיניים ישנות, רק ענני אפר את השקט יתאמו, ולילה יתחיל ומילה אסירת תודה תסתיים, בצליל ארוך ונואש הירח יעלם. ומילים ימשיכו, את הטירוף […]
ואין לי מושג מה קרה לי. לפעמים אני פשוט… אני לא יודעת! אני שונאת את זה. כשאני ככה. פשוט מרחפת באוויר, בוהה בחלל הריק ותוהה לעצמי בסתר לבי: "האם כל […]
אני מי שאני. אני רק אני. ואני לא מבחינה בכך שמישהו אוהב אותי. ובשבילם אני רק מישהי. ובשבילי הם רק עוד אנשים. וזה הדדי. אני רק אנוכית. ואני מציירת פס […]
אני דורשת עלייך להביט בעינייך. הביטי בעינייך הכהות. הביטי בהן. מה את רואה? את רואה דמות של ילדה, נכון? ילדה בעלת שיער חום האסוף לזנב סוס מאולתר, עיניים נוצצות וגדולות […]
זה היה משונה, לראות את עצמי ככה. זה היה משונה לחפש שוב אחר המילים. אחר שתיקה ארוכה ודוממת, רק ציפורי השיר מצייצות בהנאה, ממתינות שוב לצלילי המנגינה העוטפת בזרועותיה, מפזרות […]
הבחירה שלי הייתה שגויה. אני יודע. טעיתי. יש כזאת אפשרות של סליחה ? אני יודע, הייתי גועלי. הייתי כמו כולם, זרמתי עם כולם. פחדתי לתפוס את המקום שלך. והנה אנחנו […]
