הכלב סיסרא הוא באמת כלב נורא ואיום. הוא גדול, שחור ומפחיד. יש לו שיניים גדולות וחדות. וכשסיסרא נובח – כל הרחוב רועד! אבל הבעיה הגדולה ביותר בסיסרא היא שהוא שונא […]
פֻּצְ'קִיק, אחיה קטן של שושנה, הוא חתול שובב מאוד. החתול הקטן אוהב לעשות דברים מסוכנים, שכל האחרים פוחדים לעשות. לא אכפת לו מה כולם אומרים, הוא חושב שבגלל המעשים המסוכנים […]
תמר ושושנה רצו ורצו בחושך, עד שנפלו לתוך שלולית גדולה. חתולים שונאים מים, בייחוד בלילה קר ורטוב שכזה. כשיצאו מתוך השלולית רטובות לגמרי, שמעו החתולות קול חם וידידותי פונה אליהן, […]
הסיפור התרחש בליל סערה נורא. שושנה ואחותה הגדולה תמר בדיוק חזרו מסיבוב לילי כשתפס אותן הגשם. הן התחבאו מתחת לעץ פיקוס ענק ועתיק. מתחת לענפיו הארוכים ומלאי העלים של העץ […]
בזמן ששושנה סיפרה לכולם מה קרה בימים האחרונים, עמדו החתולים סביבה פעורי פה מרוב תדהמה. "הכול התחיל שלשום," סיפרה שושנה, "בזמן שאני ופֻּצְ'קִיק שיחקנו בחצר של משפחת רפאלוב. בדיוק כשפֻּצְ'קִיק […]
החתולים התכנסו בפחי האשפה הגדולים שבקצה היישוב. כולם כעסו, ייללו ורטנו ודרשו להעניש את שושנה. כולם – חוץ מתמר, אחותה הגדולה של שושנה. "ש ק ט!!!" קראה תמר בקול, וכולם […]
בְּיוֹם שֵׁנִי בַּבֹּקֶר הִגִּיעַ פֻּצְ'קִיק אֶל תְּמַר אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה, כּוֹעֵס וְרוֹטֵן, וְכֻלּוֹ רָטֹב – מֵהַזָּנָב וְעַד הָרֹאשׁ. "מָה קָרָה לְךָ פֻּצְ'קִיק?" נִבְהֲלָה תָּמָר, "קַיִץ הַיּוֹם, אֵיךְ נִרְטַבְתָּ כָּל כָּךְ? אַתָּה […]
חֲבֵרִים יְקָרִים, אִתָּם בֶּטַח הוֹלְכִים בְּכָל יוֹם לְבֵית הַסֵּפֶר אוֹ לַגַּן, לוֹמְדִים שָׁם דְּבָרִים חֲדָשִׁים וּמְשַׂחֲקִים עִם הַחֲבֵרִים בֶּחָצֵר. אֲבָל יְדַעְתֶּם שֶׁגַּם הַחֲתוּלִים עוֹשִׂים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה? בַּיִּשּׁוּב שֶׁלָּנוּ, לְמָשָׁל, יֵשׁ […]
שמחה גדולה פרצה בין החתולים כששוני חזר לרחוב. שושנה ומלכישוע הסתובבו איתו ברחבי היישוב והכירו לו את תמר ופוצ'קיק ואחר כך גם את שאר החתולים. "אנחנו חייבים ללמד את הילדים […]
יום אחד הסתובבה שושנה ליד בית הכנסת של היישוב, והינה היא שומעת קול יללות. הלכה שושנה בעקבות הקולות וגילתה מאחורי שיחי הוורדים גור קטן בוכה. "מה קרה לך גור קטן?" […]
שלום ילדים! שמי אלישע ואני גר ביישוב קטן. ראיתם את החתולה הלבנה עם הכתמים השחורים, ההיא שמסתובבת בחוץ כל הבוקר? זו שושנה החתולה! היא לא החתולה שלנו, וגם לא החתולה […]
