הספרייה הגדולה היתה המקום הראשון שאליו אניס נכנסה. המבנה היה בעל שלוש קומות. קטן וצנוע, אך בהחלט מרשים בגודלו ובחזותו. כרזת הודיה לתורם אלמוני על כספי השיפוץ הונחה בכניסה, אך […]
האביר חזר אל אנשי הטיילת. בכיס מעילו היה פנקס קטן שבו תיעד את כל המקומות שבהם חיפש עד כה. הם לא היו רבים, אך עבר רק שבוע מאז שירד בתחנת […]
בית 1- העלטה בחיי חונקת אותי יותר מדיי, המושכות בידיי מובילות את דרכי אל השביל הלא נכון. בית 2- חושבת, יושבת ובטוחה שיקרה משהו טוב הרבה דברים ישתנו בעתיד הקרוב […]
הספרייה הגדולה היתה שקטה הלילה, כמו בכל שאר הלילות. מדור הספרים הישנים, שהיה מוחבא מאחורי דלת סתרים שרק מעטים ידעו איך למצוא, רעם ללא הפסקה מרחש של אנרגיה סטטית עוד […]
אתה נכנס לחדר והחושך אופף אותך. זה לא חושך רגיל, אתה יודע, זה חושך מסוג "חושך-מוחלט-אפלה-ממש" כמו שהסבירה לך הגברת בכניסה למתחם, תוך כדי שהיא מדגישה כל מילה כדי לוודא […]
הגבירה יודעת-כל ישבה בצד המשקיף על אנשי הטיילת. 'חבורה משונה,' היא חשבה לעצמה בחיוך. מעטים הימים שבהם היא מרשה לעצמה לקחת מנוחה ולטייל להנאתה ברחובות. בלי עבודה, בלי מחויבויות; […]
החדר היה שקט. ברחובות המקיפים את הבית כבר מזמן נפוצה השמועה על צלילי כינור הבוקעים מתוך הבית הנטוש. איש מעולם לא הצליח להבין האם מישהו גר שם או לא, שכן […]
"כמה זמן ייקח להם למצוא אותך לדעתך, אם תעלה איתי למופע?" היא הצליפה בו את שאלתה בפעם השלישית. היא היתה אסופה בפקעת של סרטים צבעוניים שכיסו חלקים מסוימים בגופה, מה […]
הקוביות לא היו מושלמות בהתחלה של הכל. נשמע מופרך בהתחשב בכך שהן יודעות מה יקרה ואף יכולות להשפיע על אירועים מסוימים, לגרום לכך שיתרחשו או להעלימן מציר הזמן, אך זו […]
גם אם לא אכתוב עלייך שירים ומזמורי געגוע מפוארים; גם אם אעבור לילות וימים בלי קרבתך הקרה, בלי קולך השקט. גם אם יתפוס אותך אחר ואאלץ להילחם על מקומי- אעשה […]
המריונטה בכתה. אנשי הטיילת היו רגילים למראה, אך לשאר הולכי הרגל זה היה מחזה משתק. איש מעולם לא טרח להביט בפניה ולכן איש גם מעולם לא ידע שהיא שרויה בבכי […]
אף אדם לא מושלם, ידע הכנר. זו היתה המחשבה הקבועה שלו בכל פעם שניגן. מדוע, הוא לא ידע לומר. הכנר הניף את הקשת באוויר, לאט ובעדינות. ספק אם אדם אשר […]
ראשה מסתחרר לכל עבר, נע בתיאום מושלם ביחד עם ידיה וגופה. הכל חוזר בסופו של דבר לריקוד. זה הכל בשבילה, ממש כמו סם שהיא לא יכולה להיגמל ממנו. בפיה היא […]
אנשים חולפים על פנייה, ממהרים, לא מסתכלים לצדדים, רק ממוקדים בהגעה ליעד הסופי שלהם. היא נאנחת בייאוש וממשיכה ללכת, מבט מאוכזב על פנייה. כמה אור הם מפספסים, כמה דברים קורים […]
הקוביות ממשיכות להסתובב. נראה שכבר כמה ימים שהן ככה, תקועות על קצה הסיבוב, מתחבטות בהחלטה האם ליפול על הספרה 1 או 6, ממש כאילו שהן הולכות לקבוע בין החיים למוות. […]
ארמוס החזיק את הנר האחרון שהיה בחבילה בידו, ספק משחק איתו בין אצבעותיו ספק משאיר אותו עומד באוויר באיזון מדויק. מידי פעם הוא היה מרחיף אותו באוויר, בודק את היכולות […]
המשאלות שביקשתי תמיד מוצאות דרכים משונות כדי להראות שהן מתגשמות, כאילו הן מנסות לצחוק עליי על שבכלל העזתי לבקש אותן. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מפקפקת בדרכים שהן בחרו. […]
היא תמיד ידעה לכופף את כל חוקי המרחב והכבידה. זה היה חלק בלתי נפרד ממנה, מורשה שהיא נולדה איתה. היא היתה ילדה בודדה, יתומה, ולכן היה לה מאוד קשה להבין […]
"אתה לעולם לא תהיה לבד, אנריק, תמיד תהיה לך אמונה." חיוך בהיר. "אני תמיד אחשוב עלייך." עלה לבן. רוח. זר פרחים. לבנדר. ריקנות. אני עומד שם, מתבונן במקום שבו בדיוק […]
האיש מסובב את אצבעותיו, מנגן על כלי בלתי נראה. שקט שורר בקהל. האנשים בחליפות שיושבים שם ומאזינים משותקים למראה עיניהם. זה שנים שקסם אינו נראה בפומבי, לעיניי רבים. המועצה האחרונה […]
פתיח הם היו במרחק נשימה, נוגעים לא נוגעים, מסתחררים בשתיקה. תשוקה טהורה הבוערת היא שמניעה את שניהם, מונעת מהם לקרוס ולהתנפץ למיליון רסיסים. שמלתה השחורה-לבנה הבליטה את קימורי גופה העליון. […]
חלום ליל קיץ/ עורבי שלי/ אל תלך בדרכים קלקלות/ אל תסטה מין השביל. חלום ליל קיץ/ ילד קט/ אין עוד עבר או עתיד/ רק הווה נותר. רוח סתיו תנשב/ עורבי […]
"שקט," היא אמרה, ופתאום הרגשתי איך כל העולם משתתק, כאילו דממה מאפילה עליו מכל מקום. ידיה נעו באוויר באלגנטיות, בתנועות כמעט בלתי מורגשות שיוצרות צורות ומילים לא מוכרים באוויר. צליל […]
הקופסא הקטנה נפתחת והיא מוציאה ממנה שלל זיכרונות, פיסות קטנות של תמונות ושל זכוכיות שהעבר כלוא בתוכן. ההשתקפויות של האנשים שבפנים מביטות בה, אך היא מתעלמת מהן בכהות חושים, כאילו […]
פיסות זכוכית נשרו מידיו בזמן שהביט בשמי האינסוף. רוח סתיו קלילה נשבה בפניו והעיפה את שערו הבהיר אחורה. הצער שנגרם לו מעזיבתה הפך אותו צעיר יותר, כאילו שבכך יוכל להעניק […]
הוא התהלך ברחובות החשוכים, מחזיק חזק את רצועת הנרתיק של כינורו ומכין את ראשו, מנסה כמה שיותר שלא להתבלט. זה היה קצת משונה, בהתחשב בעובדה שלא היה שם איש, אך […]
כמו השקט, הערפל הלבן נע לו באיטיות באוויר, נסחף ומתפזר ברחבי הרחוב הצר. אנשים מעטים משוטטים בחוץ, ואלו אשר יוצאים מין המסעדות הקרובות רואים את הערפל הלבן וממהרים בחזרה פנימה. […]
"את הולכת?" הוא שאל בקול נדהם ומבולבל כאחד, מפתיע את הגברת. היא נשארת במקומה, רגליה נטועות חזק, שמא תחליט להסתובב ולחזור חזרה אל זרועותיו, למשוך חזק את חולצתו ולכבול אותו […]
הערפל נזל מאצבעותיה כמו מים בהתפרצות סכר אדירה. עיניה התערבלו בלובן זוהר, מסתירות את אישוני עיניה ואת צבען הכחול בזמן שצרחה, כשפתיה ממלמלות לחשים בשפה שרק היא ידעה להבין. ידיה […]
אתה עומד באמצע הרחוב, מביט באנשים העוברים ושבים, חולפים על פנייך כשהם אוחזים את מטריותיהם בידיהם בחוזקה, ספק מתייחסים ספק לא. אתה מתחיל ללכת ביניהם, לא עוצר לתהות מדוע הם […]
