סיפורים על שכול

הוא יצא והוא לא חזר\17.06.2006

[…] "הוא יצא והוא לא חזר.. וכל שבלב נותר הוא הכאב המר. הוא יצא אבל הוא לא חזר, והוא לא יחזור יותר לעולם.. הוא יצא ולא חזר וכל, שהוא מחזיק […]

מכתב אחרון

חיים, אהוב יקר, זה המכתב השני שאני כותבת לך מאז שנפרדנו לעד. אני יודעת שלא תענה גם הפעם. אני גם יודעת שאתה לא אשם. מאז שהלכת ממני, אני רואה איך […]

מירוץ הקרבנות / השרוט

“כוס אמא של הבן זונה הזה", אמרתי. “אני לא מאמין; אבא שלו מת אתמול; איך שאני מקנא בו. ועוד לא דיברתי על זה שגילו שהוא חולה סרטן לפני חודשיים". בטח […]

חייל שלי

חייל שלי, איך אתה? מזמן לא דיברנו, אך קולך עדיין מוכר הרכות, העדינות, הטון הרגוע הם רחוקים אבל קרובים נורא חייל שלי, איך מתייחסים אליך? האם הבינו שהם קיבלו מלאך? […]

רצח שארלוט דוּבַאל-בָּארוֹ – פרק 1

"שעות נוספות במאפייה?" אדלין שאלה עם חיוך קטן בקצה פיה. ג'רארד שהיה חצי רדום ובקושי החזיק את עיניו פקוחות לא ענה לה. "ג'רארד? שאלתי משהו", הטון שלה הפך לאחראי. "הכנתי […]

רצח שארלוט דוּבַאל-בָּארוֹ – הקדמה

הוא הביט בדג הזכוכית דקות ארוכות. לא הסית מבטו אף לא לרגע קט. כמות המאמץ בדמיונו להבין את מה שקרה לא יעלו על הדעת. הוא חשב על מהות דג הזכוכית. […]

יהודים וערבים- הכאב הוא אותו כאב/ אנדריי בליצקי

בארץ הזו מתנהל סכסוך בין שני עמים- יהודים וערבים, ולצערי לא נפסק ולא מסתיים מעגל הדמים, בשתי הצדדים של הסכסוך יש אנשים פשוטים שבסך הכל לחיות בשלום ובשקט רוצים. בגלל […]

כרית שיש תפוחה

חרוט עליי שם באותיות דפוס חומות, אני כרית לבנה ותפוחה עשויה שיש בז'. פעמיים בשנה אני פוגש בהם. באנשים המשתנים, הם משתנים תמיד. אני לא, אני רואה תינוק הופך לילד, […]

חובשי הכומתות – פרק 2 – הסיפור של ליאור

דפקו על הדלת. כשפתחתי אותה ראיתי חיילת ומיד הבנתי לא היה צורך במילים. תחושה עזה של קור ועצב עמום עטפו אותי. "שלום שמי נועה. אמא בבית?" עניתי שלא והכנסתי אותה […]

חובשי הכומתות – פרק 1 – הסיפור של נועה

עוד שבוע בתפקיד. עוד שבוע שבו צריך לדפוק על דלתות. מתי המלחמה הארורה הזאת תיגמר כבר? השכול סובב סביבי. נדמה כי הוא נמצא בכל מקום. דפקתי על הדלת בתקווה שזו […]

סיפורים נוספים שיעניינו אותך