אני והחבר הדמיוני שלי – פרק 10:)

דניאל שאל אותי: "לא הבנתי, את אבא שלך!". אני עניתי לו: "עזוב, הוא פשוט לא אוהב שבנות בגיל
צעיר יש חבר, אל תיקח את זה קשה!" אמא שלי אמרה לדניאל: "נכון, אל תקשיב לבעלי, הוא
סתם אומר את זה!"

דניאל אמר לאדל: "טוב, אדל אמ…באלך לצאת?" אמא של אדל אמרה: "כן, היא יכולה!!" אני חייכתי לאימי, שהיא כל כך מבינה אותי, ומתחשבת בי!
דניאל צחק ואמר: "סבבה, אז תתקשרי אליי כשתסיימי להתלבש, ולספר לחברות שיש לך חבר, חח" אני ואמא שלי, צחקנו.

אמרתי לדניאל: "חח, סבבה התקשר!" דניאל בא לצאת מהדלת של הבית, ואני חשבתי שהוא יעשה אותו
הדבר כמו שעשה בבית הספר, שנעלם בלי להגיד ביי או אוהב אותך, אז הוא הסתובב אליי, לפני שהוא יצא
ואמר לי: "אוהב אותך, ביי " (ונתן נשיקה). והלך.

אמא שלי אמרה לי: "טוב בואי נלביש אותך כמו נסיכה!"
אני אמרתי לאמא שלי: "סבבה, אבל לא להגזים, אני לא רוצה לראות אותו מתעלף לי, באמצע דייט!"
אמא שלי חייכה, ושאלה: "חח, אוקי, אז לא נגזים, אולי טיפה?"
אני עניתי: "אולי…"

אני נכנסתי לאמבטיה להתקלח, אני במקלחת שרה לי שירים, ואחר שעה וחצי, יצאתי מאמבטיה, כולי
אדומה, כעגבנייה! הלכתי להתלבש..הפכתי את כל הארון, ולא מצאתי משהו ללבוש, אמא שלי
נכנסה לחדר שלי ובידה שקית.

היא שאלה אותי: "יש לך מה ללבוש?"