הייתי רוצה לחזור להיות ילדה קטנה עטופה חמימה ויפה בלי דאגות להיתילד להתחבק לעשות שטויות להיות אני מבלי להשתנות ואני הייתי רוצה להיות הגונה ולהודות להודות שלהיות גדולה זה לא […]
גדלתי בגינה פורחת גבעוליי ירוקים זקופים עלי כותרתי לבנים , מעלי חגים פרפר ודבורה בלי לומר שלום, לעת ליל שטף הטל דמעותיי חלפה לה עונה בודדה נשארתי עד שבא מבקר […]
“אני? פייה?” האמת שעם כל הדברים שקרו לי קשה להגיד שדווקא הדבר הזה לא הגיוני, אבל משהו עדיין לא הסתדר לי. “זה נראה שהפכתי איכשהו לאישה, ואני לובש את אותה […]
הייתי ילד מבולבל. נשארתי מחוץ למעגל כי לא ידעתי מה לעשות כדי להיות מקובל. עשיתי בעיות לכל המורים כי לא ידעתי איפה להוציא את התסכול שלי על עצמי. אבל אז […]
לפעמים יש רגעים כאלה, שאתה מסתכל במקרה לתוך אושר של אחרים. זה קרה לי היום, והרגשתי שונה. היא הקשיבה באוזניות לשיר שהיא אהבה, פתאום היא בכתה מאושר. לא ידעתי מה […]
עניי עירי קוד מים ואני תקוע באמצע לגבוע למות להיות מודע וישן בו זמנית לבכוצ וגם לתבכיין על אני שהוא הוא לרצות להיות אחר אבל לא להיות מסוגל כזה איש […]
בני אדם הם היצור הדוחה ביותר. אני לא יכולה לחשוב על יצור דוחה יותר מבני אדם. אנחנו מגעילים. אנחנו משמידים. אנחנו עושים טוב בשביל לקבל טוב ולהרגיש הנאה, אנחנו מתביישים […]
סעדה לא החליפה אף מילה עם איש. מאז שהיא חזרה הביתה, אימה ואחיותיה מתעלמות ממנה ומכנות אותה ” שקרנית פתלוגית”. היא אמרה לעצמה שזה יעבור, כמו כל תקופה שחולפת בחיים. […]
כול פרק הולך להיות שלב של השירות הצבאי שלי. התחלתי בתור מורה חיילת לפני הקורונה. אחרי שהיא הגיע כול השרות שלי התהפך והשתנה והפך לאחד הדברים הכי חסרי וודאות שקרו […]
על קנבס לבן נמשך מכחול עבה העטוף בצבע כחול עז ומצייר עליו שני פסים כחולים. המכחול נכנס לתוך נקודת הצבע הכחולה ומתמלא מחדש בלחות כחלחלה. משולש ועליו עוד משולש הופכי, […]
היי, היי, היי, אתם בטח צוחקים עליי. מה קורה כאן עכשיו. ברנדון עומד מולי, הורידים והעיניים שלו זוהרים בצבע כחול. אני מניף את היד שוב ושוב, הזרם החשמלי מתחיל בלב […]
אני נזכר בחיוכה, עוד לא עברה שעה מהפעם האחרונה שנפגשנו. אני יודע שזאת לא תהיה הפגישה האחרונה שלנו, הרי קבעתי לנו דייט ערב. אני נזכר בחמימות המיטה בבוקר, את הקור […]
כל המשפחה ישבה על הספה, אמא, אוליביה, אני, אלואיז, מקסון וסטייסי. והבובות של כולנו. ערב מושלם, הלא כן? הקוביה הכתומה בצד, של פיקוד העורף, שמסמלת את הערים שיש בהם אזעקה. […]
“הקופסא עם בובות הרי-בורן הגיעה!” הודיעה אימא “אנחנו באות!” רצנו. אמא נתנה לכל אחת מאיתנו בובה שנולדה מחדש ליום הולדתה הרביעי. שמה של כל אחת מהבובות מתחיל באות של בעליה. […]
אם יש למה לצפות? בטח שיש. עוד מעט יעלה ערוץ ארוטי חדש. משהו בקצב אחר מפלייבוי, שפה אחרת. אני אתגלח לכבוד הערוץ, אני אעשה אמבטיה טובה. אפילו אצחצח שיניים. אקנה […]
הבוקר, בלכתי לבריכה (שהייתה סגורה בגלל המצב הבטחוני), חלפו על פני אמא צעירה בלווית שני בניה. תאומים זהים לחלוטין, שנראו לי כבני שמונה. לשניהם אותו הגובה, אותו מבנה גוף צנום, […]
“אני אוהבת את הים” ככה אמרתי לך. שאלת אותי למה? “כי הוא לא שופט אותי,לא רוצה דבר בתמורה הוא מקבל אותי,נסערת,שברירית,לוחמת” אני בוכה כשאני אומרת את זה. עוד ווידוי נוסף […]
שום תוכן מיני או משהו… רק אהבה, קצת טראגית :( אם למישהו יש שאלות או ביקורת אשמח לענות על כל שאלה. הכתיבה שלי כמובן. לכל מי שמתקשה בזמן האחרון, את/ה […]
פרק 2 – שתקן הבחור~ *** “אמרו לך פעם שאתה מנגן ממש יפה?” אצבעותיו של מיכאל קפאו מעל הקלידים כששמע את הקול מאחוריו ועיניו נפערו בבהלה. הוא לא חשב שיש […]
אמש האזנתי, בעל כורחי, לקונצרט מוזיקלי יוצא דופן במחוזותינו (בדרום השרון, בשוליו הצפוניים של הכרך הגדול) שנמשך עד האשמורת התיכונה. סימפוניה של צפירות, שריקות, ומפצים, בהשתתפות הרכב אינסטרומנטאלי מגוון, חוצה […]
תושבי עזה והסביבה עומדים ושרים שירי ניצחון, אבל רק פזמון כי אין להם בתים. אני לא יודעת מתי זה התחיל. לפני שבוע? חודש? ביום ירושלים? לא משנה מתי זה התחיל, […]
העולם עוצר מלכת מבחינתך, לכמה רגעים. נדמה שהכל עומד במקום, חדל להתקיים. שקט עמוק מקיף אותך, והגוף שלך מתחיל להרגיש חסר מנוחה. זה רק אצלך. העולם לא באמת עוצר מלכת, […]
היא נכנסה למכונית שלו בזמן שהוא עישן את הסיגריה האחרונה שלו. הגשם זלג בטרוף, והוא לא חנה קרוב לביתה. היא נכנסה כולה קפואה ורועדת. ובכל זאת היא דאגה שכל תנועה […]
בזמנו הייתי בן תשע-עשרה, וכבר הייתי בתואר השני שלי במתמטיקה. באותה תקופה נהגתי לבלות את סופי השבוע בבית, ואת אמצע השבוע במעונות של האוניברסיטה. יצאתי מביתי ביום ראשון אחד לעוד […]
זו היתה עיירה בה כולם כמעט עצובים הם אף פעם לא שמחים, לפעמים הם כועסים הם לא בוכים, הם לא נופלים, הם נשארים עומדים כי הם ריקים משוטטים חסרי מעש […]
זה אולי הדבר הכי קרוב לבית שראיתי עד עכשיו חוץ מהתמונה המדברת עם הפנים של סבא שלי. “ג’ון!” אני קוראת. “קלרה!” אני שומעת את קולו, אבל הוא עדיין קטוע. “מה […]
כמה קל להחליף אותי את קולי את הרעיונות שלי את דמותי המנגינה שלי האם כל כך נחמד להחליף אותי? את רגשותיי את המבט שבעיניי את פניי ואת מחשבותיי כמה קל […]
הערה: זהו סיפור דמיוני והדו שיח עם מוטי דניאל מעולם לא קרה – לפחות לא כמו שמתואר כאן. כשאתה נער מגיע השלב שבו אתה צריך לבחור איזה קבוצת כדורסל אתה […]
