אשמייק חלק 16~

אוקקקייייייי!!!!!!!
אני מצטערת! ואני יודעת ששום תירוץ לא יעזור!!! אבל אני עדיין מצערתתתתתתתתתת!!!
בתור פיצוי, אכתוב חלק אקסטרה או שניים לפי בקשות, כמו עוד נקודות מבט של כריס או אפילו סיפור קצר שלא קשור ל"אשמייק"!

-כריס-
מייק שכב על הדשא בדממה. ישבתי לידו, בוהה בתווי פניו. לא ידעתי למה הוא נבהל, וניחשתי שהסיבה נמצאת בדף המקומט שבידו, אבל לא העזתי להסתכל.
ישבתי מכונס כבר עשרים דקות, מחכה שמייק יתעורר מהשינה שפתאום תקפה אותו. הבטתי בתווי פניו העדינים, ובלעתי את רוקי.
למרות ההתנגדות והידיעה שאני לא אמור להרגיש שאני רוצה לגעת בפניו, ולמרות הידיעה שמייק הוא גבר, עדיין חשתי התרגשות מוזרה כשהבטתי בו.
התקרבתי מעט אל מייק, שנשם בחרישיות. ראיתי את פניו מקרוב עכשיו; שיערו האדמדם והקצר היה פזור על הדשא, והפוני שלו נגע באפו, נרעד עם כל נשימה. פתאום שמתי לב לנקודת חן קטנה מעל לעין ימין, ושמתי לב שריסיו הכהים ארוכים.
ניתקתי את מבטי ממייק, מבוהל. מה עובר עלי?
שלחתי שוב מבט חטוף אליו, וראיתי שפניו פתאום מתחייכות מעט. שלחתי את ידי לאט לעבר פניו, והסטתי את הפוני מעיניו. אצבעי התחככה באפו, קפצתי בבהלה למגע החמים.
החזקתי את ידי והידקתי אותה אל חזי, כמו ילד שמהדק צעצוע אל ליבו, ויכולתי לחוש שליבי דופק מהר מהרגיל.
נשפתי בתסכול מוחלט. מה יש לי? כנראה אני עייף, או אולי משועמם.
קמתי והלכתי במעגלים, בועט באבנים מזדמנות ונותן לרוח הערב לנשוב ולפזר את שיערי. עדיין חשתי את החמימות בקצה אצבעי. פשטתי את חולצת החליפה ואת החולצה הלבנה שמתחתיה, ונשארתי בגופיה.
חשתי איך כל חלק בגופי מתקרר, והתחלתי להירגע. מייק שכב מטרים ספורים מאחורי, עדיין ישן. נזכרתי באולם, ובבת המוזרה שהייתה שם ליד איזה גבר ונער בערך בגילי, שנראה לי ששמו ויל. ממה מייק נבהל?
אולי הבת היא אחותו? שיערה היה אדמדם, ופניה מאוד מזכירים את של מייק, למרות שלפניו של מייק היה יותר חן.
הפנתי את מבטי אל מייק, ואז אל השמים, ששקיעה כבר צבעה אותם בגווני כתום. הלכתי לעברו והתכופפתי, מתכוננן להעיר אותו. שלחתי את ידי וניערתי אותו קלות, "מייק."
הוא מלמל כמה דברים בתגובה, אבל לא קם. ניערתי אותו וקראתי בשמו שוב, אבל הפעם וא אפילו לא צייץ.
משכתי קלות בשיערו, והתכוונתי לעזוב כשפתאום מייק שלח יד לעבר זרועי ולפת אותה בחוזקה.
"מייק!" כמעט צעקתי, וחיפשתי את מבטו, אבל הוא עדיין ישן. הוא התחיל להשמיע גניחות ואז פתאום התחיל לילל.
"אמא… לא… תלכי מכאן…" דיבורו נשמע מבוהל למרות שהיה מתוך שינה.
"אני כאן…" מלמלתי, לא יודע מה לעשות.
מייק הידק את אחיזתו וקירב את ידי, שהייתה בין ידיו, אל גופו.
זרם של צמרמורת עברה בכל גופי. ברפלקס מהיר שלפתי את ידי מאחיזתו של מייק, והתחלתי להשתעל בקול. כשהשיעול נרגע התחלתי לשהק.
ישבתי מאובן ומשהק, מביט מסביבי בחיפוש הסבר להרגשה המוזרה שתקפה אותי.
בתור גבר, אני יודע איך משיכה לבת מרגישה, אבל מעולם לא חוויתי משיכה לגבר, ומעולם לא חשתי את הבהלה הזאת. נשים ניסו לחזר אחרי הרבה, ויש כאלו שהיו אגרסיביות מאוד וישר ניסו לגעת או להכריז עלי כחבר. היו מעט גברים וחברים, שכשהיו שתויים פתאום החליטו שאני בת וניסו לשכנע אותי בזה, ורצו הוכחות שאני גבר בעצמי.
אבל התחושה הזאת היממה אותי, ולא הצלחתי לפרש ולגרש אותה.
מייק הוא בן.
חבר.
"אני משתגע לגמרי." חייכתי לעצמי.
באופן בלתי רצוני הבטתי שוב אל מייק, שנראה שוב רגוע. שלחתי יד זהירה אל פניו והנחתי אותה על לחיו, החמימות שטפה אותי.
"הנה," לחשתי. "אני לא מרגיש שום דבר מוזר כשאני נוגע בו, נכון?"
ידי נעה מעצמה, והחלה ללטף את לחיו בעדינות ובאיטיות, ואצבעי טיילה מעצמה אל אפו, ואז אל פיו.
אוויר חם נפלט משפתיו של מייק, שפתאום הגו את המילה, "כריס."
משכתי את ידי, שורט את עצמי בטעות. עיניו של מייק עדיין היו עצומות.
"כריס…" הוא מלמל, "תחזיר לי.. את הנעל…"
נשימתי הייתה לא סדורה, אבל לא יכולתי שלא לחייך לפרצופו הכועס והישנוני של מייק, כש"לקחתי לו את הנעל".
קמתי והתחלתי ללכת לכיוון אגם מלאכותי קטן, טומן את ידי עמוק בכיסי.
אני לא מרגיש כלום כשאני נוגע במייק.
אבל עדיין יכולתי לחוש את החום משפתיו.