הדרך לחלום

פרק 1

זו ללא ספק הייתה תקופת שינויים.נבחרי הציבור היו הייטקיסט שעשה הון מסטארט אפ ומתאגרף שהפך לימים למנחה טלוויזיה בשיא הפריים טיים.אם היו אומרים לי לפני שטסתי שהאנשים האלה ינהיגו את המדינה שלנו הייתי אומר שמשהו באמת דפוק אצלנו.אבל זה קרה.

חזרנו משדה התעופה. ההורים שלי התעקשו לבוא לאסוף אותי למרות שהצהרתי בפניהם שאחרי שנה וחצי של נסיעות בדרכים בטרמפים בארצות שמעולם לא הייתי וגם את השפה אני לא דובר, אני בטוח שאסתדר לבד בנסיעה של חצי שעה מבן גוריון לרחובות.אימי ישבה עימי מאחור בעוד אני כרוך סביב ידיה, ראשה על כתפי ומידי פעם שלחה לעבר לחיי המזוקנות נשיקות געגוע.אבי כהרגלו בשנים היה אמון על ההגה, שותק.נוסע ושותק.לא מדבר.מידי פעם מציץ דרך ראי הפנורמי מקשיב לשיחה הלקונית המתנהלת מאחור, בעיקר של אימי עם עצמה, וחוזר להביט בכביש.כזה הוא אבי.מידי פעם מביע את דעתו, מידי פעם מעלה חיוך אבל לרוב, שותק.כאילו אין לו משהו מיוחד להגיד אף פעם.בשיחות משפחתיות הוא תמיד נראה שקוע ומתעניין אבל מפנים הוא לא היה באמת שם.הבחנתי בזה באותם פעמים שהוא היה שואל אותי על נושא זה או אחר ואני במבט של לא מבין ועם חצי חיוך אמרתי לו שכבר סיפרתי לו ואפילו את התגובה שלו.בהתחלה חשבתי שהוא הפך להיות סנילי אבל עם השנים הבנתי שהוא פשוט ניתק את הקשר שלו לעולם ורק לעיתים הוא מתחבר – בורח לעולם משל עצמו וחוזר רק בכדי להגיד שהוא עדיין פה. אימי אמרה לי שאבא שותק כי הוא מרגיש שהחיים עברו עליו והוא לא הספיק כלום.הוא מבוזבז כי הוא פחד להגשים את עצמו, היו מילותיה המדוייקות.אני זוכר ששאלתי אותה מה בדיוק אבא יכל להגשים שאת אומרת שהוא מבוזבז? לא נראה שיש לו תחביב מיוחד או כישרון שהוא לא מנצל אותו.ישבנו במטבח באותו הזמן ואבא צפה בטלויזיה, השמיעה שלו כבר לא הייתה טובה במיוחד אז לא היינו צריכים ממש לדבר בלחש.אתה לא ממש מכיר את אבא שלך מותק שלי, היא ענתה לי מביטה בו מהצד בעיניים אוהבות אך עצובות, מהולות בחמלה ואכזבה .אבי ישב בפנים קפואות מול המרקע צפה באחת מסדרות הקומיות האהובות עליו שהצליחו לשבריר שנייה לגנוב ממנו חיוך קטן.יש לו בעיות לאבא שלך.בעיות שהוא מעולם לא פתר והיום הם כבר חלק ממנו.אני לא יודעת מה יהיה איתו אבל מצבו לא כלכך טוב .חבל שאני לא באמת מכיר אותו אבל זה אבא, עניתי בהסכמה רק בכדי לסיים את השיחה .הייתי אז בן 16 בערך והיו לי צרות משל עצמי כך שהידיעה שאני לא באמת מכיר את אבא שלי היית אי שם בתחתית החשיבות יחד עם העובדה שמתי שהוא בשבוע הבא יש מבחן באזרחות.למזלי הטלפון צלצל וקטע את השיחה אבל רגע לפני שאימי הרימה את האפרכסת היא זרקה לי משפט מוזר שאפילו גוגל לא הכיר ואיכשהוא הצליח לחדור מבעד למעטה האגוצנטריות שלי.אל תפחד להביט בראי האמיתי שלך בני, היא אמרה, ולעולם אל תנפץ אותו רק בגלל שאתה והוא לא מסכימים.הסתכלתי עליה מנסה להבין את פשר החידה אבל אז נכנסה לי הודעה לטלפון ושכחתי את מה שהיא אמרה, או כך לפחות חשבתי, כי כנראה שהמשפט מצא לעצמו דרך להישאר אצלי בתת מודע.

"מה שלומך אבא?"שאלתי ברגע שהעיניים שלנו הצטלבו במראה הפנורמית.
"אני בסדר גמור", השיב.
"נו, נהנית בני?" שאל ואני הייתי בטוח שראיתי ברק בעיניו.
"כן".
"אתה לא מאמין מה היה פה כשלא היית בארץ.כל החברה בגילך יצאו להפגין בתל אביב.אפילו אחיך היה שם.רוטשילד היתה מכוסה אוהלים על אוהלים.פשוט לא להאמין.אפילו בתקופתינו לא היה דבר כזה אה, גלי?".הוא לא הביט באימי, ידע שהיא תחפש סיבה לא להסכים איתו.
"יעקב הוא יודע את כל זה.הוא התעדכן באינטרנט כל הזמן.נכון יוני? וחוץ מזה מה אתה משווה את התקופה שלנו לשלהם.בתקופה שלנו היו פחות מושחטים והמחירים לא היו כאלה.בחייך, דירה פשוטה בתל אביב של 2 חדרים עולה לך 2 מליון."
הייתי חייב להתערב, אחרת לא הייתי מפסיק לשמע את המחלוקות הבלתי פוסקות בין שניהם."כן, מידי פעם התעדכנתי.את רוב האירועים הגדולים שמעתי, אי אפשר באמת להתנתק מכל מה שקורה במדינה, אנחנו נמצאים בכל מקום וגם אם לא דרך החדשות אז תמיד היה מי שיעדכן. אז מה", פניתי לאימי," באמת יאיר הופך להיות שר בממשלה?", אבי התחיל להתכנס בתוך עצמו, בורח במחשבתו מהשיחה, ואימי התחילה לספר עד כמה שיאיר מקסים ואיך הוא הגיע לעיר ודיבר עם כל התושבים והסביר בצורה אלגנטית וברורה איך אפשר לפתור את הבעיות שיש לנו במדינה וכמובן על כמה שהוא גבר נאה ומושך.העיניים שלה קרנו כשהיא דיברה עליו.הבטתי בה מקשיב לא מקשיב מנסה להתרכז אבל הכבדות נפלה עליי והכל התחיל להתעמעם סביבי, שמעתי אותה אומרת "הוא עוד יהיה ראש ממשלה" במעיין זמזום של קולות רקע ברגע של מעבר מערות להרדמות. נוף השדות והכבישים מולי החלו להפוך לאותם מקומות קסומים שהייתי, ליערות סבוכים אין סופיים, לחופים שכוכי אל עם מים צלולים ומבריקים בגוון ירוק –טורקיז שהיו לי מקלט ורוגע בשנה וחצי האחרונות.קולה של אימי נעלם ובדמיוני ביקשתי מאבי שיעשה פרסה ואוכל לברוח שוב לשם אבל פתאום שמעתי את קולו של אבי .
"מה איתך, בן?" זרק אבי לעברי שאלה שהחזירה אותי מהחלום.
"מה? , ניסיתי לעכל."בסדר, עייף".
"אני מתאר לעצמי, עברה עלייך בטח טיסה קשה.תנוח, תחזור לעצמך ותראה מה אתה רוצה לעשות בחיים".
שתקתי.
מה אני רוצה לעשות בחיים? שנה וחצי ברחתי מההתמודדות עם השאלה הזו והינה היא נחתה עליי לפני שאני ממש נחתתי בארץ.חשבתי שתהייה לי תשובה.הייתי בטוח שכשאחזור אדע בדיוק לאן ומה אני רוצה לעשות אבל לצערי החיים התקדמו ואני נותרתי באותה הנקודה.החברים שלי בטח לקראת סוף התואר חלקם אולי כבר יוצאים עם משהי רצינית ואני עוד לא התחלתי בתהליך ניקוי של כל הרעלים שהכנסתי לריאות שלי.הייתי מיואש.בקושי שעה שאני בארץ וכבר התחושה הזו של חוסר האונים תפסה אותי לא מוכן בחום הזה של יולי ומפילה אותי.