הריון עונש או מתנה? פרק 9

הריון עונש או מתנה?
מהפרק הקודם:

הגעתי 'הביתה' נכנסתי אליו ומצאתי את…

פרק 9:

ומצאתי את אנדרושה על הרצפה "אנדרשה!!" צעקתי אליה לראות אם היא מגיבה לידה היה מזרק וגם מלא שתיות חריפות וכדורי שינה והרגעה. "מה עשית לעצמך אנדרושה?" שאלתי את הדמות חסרת ההכרה הזאת התחלתי למדוד לה דופק שהיה ממש נמוך וחלש הזמנתי אמבולנס והתחלתי לעשות לה עיסויים.

האמבולנס הגיע אחרי אחרי כמה דקות. הם התחילו להנשים אותה היא התחילה להקיא קצת חזרה להכרה. היא הייתה מטושטשת ורק שאלה "הוא מת?" והתחננה "תגידו לי שהוא מת" היא דיברה בעצב הכניסו אותה לאמבולנס נסעתי איתה ובדרך שאלתי אותה על מי היא מדברת?.

"סשה תגידי לי שמפלצת הזאת מתה" "מפלצת" "כן המפלצת ששון יצר לי בבטן" היא אמרה ואני חשבתי שוב על מה שקרה היום בבוקר על השיחה של שון ושלה, אז היא כן בהריון בסוף.

"אני לא יודעת אם הוא מת אבל אני לא חושבת שאת צריכה להרוג אותו" "גם שון חושב ככה." היא אמרה מאוד עייפה "אנדרושה תנוחי" ביקשתי ממנה "לא תגידי סשה לטובת מי את?" "תנוחי בבקשה אנדרושה אני לטובתך" "אני לא חושבת ככה" היא כבר הייתה ממש לקראת הסוף "אנדרושה בבקשה זאת לא סיבה להרוג יצור חי להרוג את מה שאלוהים נתן לך, את המתנה הזאת לאהבה שלך ושל שון" "תשת.." היא לא סיימה להגיד והתעלפה.

"תעשו משהו היא התעלפה שוב" אמרתי בבהלה "אנחנו לא יכולים לעשות פה כלום היא לקחה חומר שאנחנו לא מכירים והזריקה לעצמה אותו" הרופא אמר (החומר שהיא הזריקה לא היה סמים).

הגענו לבית החולים מיד הכניסו אותך לניתוח שבוא הפילו לה את הילד והיא יצא מכלל סכנה אבל הניתוח שלה לקח 4 שעות אז הרופא אמר לי שאני אלך הביתה ואחזור מחר או יותר מאוחר ואם יהיה משהו הוא יתקשר.

התקשרתי לשון להודיעה לו שאנדרושה בבית חולים. ואחר כך התקשרתי למור ביקשתי ממנו סליחה על מוקדם יותר ושאלתי אותו אם הוא יכו לבואו לאסוף אותי כי באתי בלי האוטו שלי. הוא סכים כמה 'מפתיעה' הודתי לו וניתקתי.

נתן התקשר אחרי כמה דק' אלי. לא רציתי לענות, אבל משהו בגוף שלי הוראה לי שכן "הלו?" עניתי באדישות "היי איפה את? ולמה את נשמעת ככה?" "לא עניינך" אמרתי לו ואני די בטוחה שהוא גלגל עיניים "עוד פעם הגישה המגעילה הזאת?" הוא שאל באופן רטורי אבל בכל זאת עניתי לו.

"כן,עוד פעם. נתן תתקשר אלי עוד חצי שעה אני ממש עייפה ואין לי מצב רוח לדבר איתך עכשיו" באמת הייתי עייפה, וגם ממש אין לי כוח לדבר איתו. "לא, אנחנו נדבר עכשיו." הוא הודיעה "נתן אני לא יכולה לדבר עכשיו" אני ממש תשושה מהיום הזה קצת לפני עילפון.

"אני דורש שנדבר עכשיו!!" הוא התחיל להרים את הכל שלו ולדבר בטון כועס. "נתן ל…." לא סיימתי את המשפט והתעלפתי…

ההמשך יבוא….