טיול במרכז אמריקה 46

חזרה לרמה
על הדרך חזרה נעצרים לרגע בצדו של גשר מחוסר יחודיות, שמשום מה צובאים על מעקותיו קבוצות מתבוננים גם בדרך לשם וגם עתה. ניידת המשטרה המנויה על הכביש מרחפת בסביבה ועל כן נמנעים הפעם מעצירה באמצע הגשר ממש. מאה מטרים למטה מתנהל לו נהר ועל חופיו מוטלות גוויות ענק של כעשרים תנינים מגודלים, לא הקיימנים המצומקים של הלגונות, אלא טורפי אדם אמיתיים. סורקים את זנבו של הנהר ואת צוארו כדי לאתר עוד כאלה מרבצים ואין. רק בזו הנקודה סביב בסיסו של הגשר איוותה לה משכן אסופה מבודדת של גזעי העץ הניידים הללו, שנראים בטוחים למדי בארוחה הבאה שלהם. תכנית טלויזיה בישראל, מספר חודשים לאחר מכן סיפרה את סיפורם של פליטי טבע יתומים, שהועתקו ביד אכזריה ממקומם לחופי הלגונה שם עסקו בקיצוץ איברים מזדמן אל נקודה חשופה זו, שבה מובטח להם תפריט מעט שונה אך קבוע מפתבג המדינה.
בהמשך, לאורך כביש החוף שלטי ענק מבשרים על עוד אתר תענוגות בשרים כולל קמיקזות ודומיהן. הניצוץ בגילה מתעורר לחיים ולכן נפנים להיכנס, כמובן "רק להעיף מבט". נדחקים בזהירות אל דרך משנה צרה ומבטיחה שפונה הישר כלפי המורדות האימתניים שמתנחשלים ברהב מעל מישור החוף ודוחפים אותו כלפי הים. כבר אחרי חמישה מטר נורמליים הדרך חושפת את טיבה האמיתי. איבריה החוששניים של גילה מזדעזעים מהאפשרות של עוד חמישה עשר ק"מ פתלתולים של טלטול מתון ועושים עבורי את העבודה.
אתר נוסף כזה ממש על הדרך נבדק ביתר התעמקות ונמצא יקר או לוקה בפגם דומה אחר. אפשר לאבחן שהאוויר דלף סופית ממפרשי חלום הקמיקזה ומעתה ניתן להתחיל את תהליך החזרה הביתה ברצינות.
גילה נוטלת לידה את שרביט הניהוג ואנחנו בעניין של סאן חוזה בדרך קיצור, שתחסוך זמן וכוח אדם וחסרונה היחיד שחוצה דרך ההרים.
אם המסר לא נקלט נחזור ונתאר שוב את נחש כביש ההרים של קוסטה ריקה, שהוא חי קצר רוח, האמון על סיפוקים מיידים וניזון מקרבנות אדם ומכונית. הוא מתפתל באשר ישאנו ליבו ימינה ושמאלה, מטה ומעלה ואם עברת יותר ממאה מטרים בקו ישר סימן שנטשת את גבולות המדינה. גילה זוכה מעתה בקמיקזה שלה בנהיגה על גבו של נחש הבית המטורף, שמעניק לה פניות מחרידות, ריחוף מעל תהומות ולהבדיל התחבטויות מיגעות מאחורי פגרי רכב יוצרי עננות, שמאז טראומת לידתם לפני 60 שנה לא דרכו על ספו של מוסך. הנחש מתפתל בסתר סבכי צמחיה עבותה ואין לדעת לאן יסטה ואיזו זווית טיפוס יבחר כדי לשנע את רוכביו במסתרי 50 המטרים הבאים. אף ס"מ רבוע של שוליים לא נותר להציל את מי שהעז ושגה בהימור. אם נפתית להאמין, שלרגע מזלך משחק לך ומעבר לעיקול לא דוהר לקראתך, כמו שור נגח, גורלך, עיוור כמוך למתרחש. ובכן, החורש שמסתיר את הדרך בסבך ענפיו נכון לקלוט את שבריכם בזרועות פתוחות, לבלוע ולמחות ותוך שניות לא ידע איש כי שקעתם אל קרביו.
מהמושב הימני הסיכויים נראים לי קודרים עוד יותר והזעה אמנם טובה לסובלים ממחלה, אבל לא כשמדובר בזעה קרה. עדיף לשכוח את משחק ההימורים, שגילה שיחקה לאורך דרך הצפעונים הזו, כמו שאני נוהג לגבי טראומות אחרות בחיי. באותו אחר צהריים נפלטנו לרווחה אל האמריקנה המאוזנת יותר והתמזגנו במערבולות התנועה הנכנסת ויוצאת מהעיר הגדולה בסיומו של יום עבודה.

מקום נמיבזה ושמו סאן חוזה
כמו סביבון חזרנו שלוש פעמים לצומת הגדולה ומתחנו את חוקי התנועה במלוא כושר הפרשנות כדי לא לאבד את דרכנו, עד שהתישבנו לבסוף על כביש 22 העירוני או אולי מספר אחר, ואל תתפסו אותנו במספר.
גילה רעבה לאחר ההתמודדות המתישה עם דרכי ההרים ובעיית הסוכר עוד מחמירה את נחיצותה. מחפשים מסעדה ואכן יש כאלה, אבל גילה לחוצה מדי וההזדמנויות נותרות מאחור ואני לא די אסרטיבי להתעקש על שלי. המדרכה רחבה ומסומנות עליה חניות לשימוש לקוחות המסעדה, אלא שגילה רואה רק את הכביש. נעצרים ואני מחליף אותה ליד ההגה. עוד מעט קט ובכביש 9 הצר שחוצה את השדרה מגלים מסעדה ניצבת ממש על הצומת וצופה אל פתח הרחוב ומקום חניה פנוי לידה. מתארגן בחניה ליד המדרכה ויורדים לגשת למסעדה, אלא שברווח הזמן בו החנינו סגרה העלמה את שעריה ונותרנו כמו שאומרים ואף לא חצי תאוותנו בידנו.
אני בעד להמשיך בנסיעה, אבל גילה תובעת שאשאל אדם שבאותו רגע יוצא מחדר המדרגות והוא אכן מצביע מעט אחורה ומבטיח מסעדה סינית פתוחה. אני עייף וגילה עצבנית ועל כן בלא שהיות מיותרות אני אומר לילד שמחלק פתקאות חניה שישמור על האוטו וביחד צועדים לארץ המובטחת.
כשחוזרים ניגשים ברוח אופטימית משהו להמשיך בדרכנו ואז אומרת לי גילה: "רפי, המזוודה איננה". הצצה בחלק האחורי מגלה שעובדתית הצדק עמה. עדיין אינני בטוח שזה קורה ובחוסר הבנה מנסה לבדוק איפה היא נחבאת ומצפה שמיד תתגשם חזרה למקומה תגחך ותאמר ששום דבר לא קרה. הילד שמחלק פתקאות חניה יושב לו על המדרכה ממול ועיניו ממאנות לתקשר עם פרצופנו. הוא גם לא קם כדי לדרוש את דמי החניה שעליו לגבות מאתנו.
תחושת האסון מעמיקה שרשים ואני קורא לו ותובע הסבר. התשובה הצפויה לא ראיתי, לא שמעתי. אני צועד ומעיף מבטים לאורך הקיר הנמוך בשולי הרחוב אולי הגנבים הסתפקו באיסוף מהיר והותירו את האריזה הלא נחוצה? בעטיפה החיצונית הותרנו את יומן המסע שכל כך טרחתי עליו ועכשיו רק העדרו מטריד אותי.
לפני שנטשנו גילה העלתה ספק אם כדאי לעזוב כך את המטען ואני הערתי כלאחר יד שהילד ישמור בשבילנו ובואי נלך. הילד לא שמר ואני חמור.
אני מנסה להגיד לילד שנשלם כסף עבור המזוודה, אבל לא קולט שום תגובה. קשה לעזוב את המקום כי בכך מקבלים את העובדות ומשלימים עם האבדן. אין עם מי לדבר בשעת בין ערביים זו ומשטרה לא נראית באופק ואין לדעת באיזו תכיפות הם פוקדים את המקום.
בסרטים האמריקאים, הגיבור לופת בסיטואציה אבודה מעין זו את גרגרתו של הילד ובכוח אישיותו משכנע אותו להדריכו אל מאורת הגנבים. בסרט הישראלי אנו עוקרים מהמקום בלב כבד משוכנעים שבכך בגדנו וויתרנו סופית על ידידתנו ונוסעים אל המכבסה.
גילה יורדת לספר את סיפור המעשה וקרל מגיע מגלגל מאחוריו את המזוודה הגדולה שהפקדנו אצלו והדבר היחיד שביכולתו לומר זה הזהרתי אתכם שלא לעזוב לרגע את הג'יפ. ומה שמרגיז מכל, שהוא צודק במאת האחוזים הוא גם אמר וזה אכן נכון. תרמנו עוד נדבך קטן לאגדת קוסטה ריקה למטיילים. גילה משלמת לו סכום שהחלטנו עליו קודם תמורת החזקת המזוודה והוא מתדרך אותנו איך להגיע למטה המשטרה כדי למסור תלונה.
גילה אומרת שנמסור עדות כדי לקבל אישור לביטוח ואח"כ נצא מהעיר הארורה הזו ונחפש מלון באלחואלה, פרבר עירוני שקרוב יותר לשדה התעופה. חותרים ברחובות פנימה לתוך העיר בהחלטיות של לאחר מעשה ומופתעים לגלות, שאין כמעט אדם שיכול להדריך אותנו למטה המשטרה הראשי. בעזרת יותר מזל, שעכשיו הוא גיבור גדול מאשר שכל מוצאים חניה ליד שני מבנים גדולים. גילה נשארת לשמור על המזוודה היתומה בעוד אני מברר היכן הכניסה לאגף שאצלנו קרוי חקירות. המילה הספרדית המתאימה שאני דולה מבני שיחי לאחר הסבר הנסיבות היא דנונסיאסיונס, שבאנגלית פירושה הלשנות ובספרדית נוסף לה גם הפירוש הצהרות.
מזג אוויר סגרירי ונוטף מצמרר את גבי כשאני נכנס למסדרונות ומתישב לחכות לתורי אחרי שני טיפוסים מקומיים. הקצינה מזמינה אותי לחדר ואני מסביר לה באנגלית מה קרה. בשעת התרגשות אינני שולט במילון שממנו נשאבות המילים והיא מקבלת סלט רקוח ממילים אנגליות, ספרדיות וצרפתיות מתובלות בתחביר אנגלי. לפחות את הערבית אני מצליח לחסום.
השעה חמש לפנות ערב של יום חמישי ואני מסביר שביום ראשון בערב אנחנו ממריאים לאירופה. בסיועה הפעיל אני בוחר להמליץ שאין צורך לפתוח בחקירה, כי אז יצטרכו לזמן אותי ביום ראשון בבוקר להופעה בבית משפט או משהו דומה. אין סיכוי שימצאו את הגנבים או יאתרו את הגניבה היא מבטיחה לי בתור בעלת נסיון והצעיר של פתקאות החניה הוא שותף שלהם. התועלת היחידה שאני מפיק מהמשטרה היא דוח שמדפיס עבורי אחד השוטרים בתחנה.
יוצא אל החושך שיורד על העיר וגילה שבילתה לבדה ברכב מזכירה כמה זמן איבדנו על הפרוצדורה העצובה הזו. מתחילים לחפש את היציאה מהעיר שעכשיו נראית חשוכה ועלובה, כמעט מתה ותנועת הרכב דלילה, מאחר שרוב האוכלוסיה המבוססת נוטשת אותה עם לילה לטובת הפרברים.
שואלים מבין עוברי האורח הספורים או נהגים ברמזור איך יוצאים לאלחואלה וכדי שיקלטו את מבוקשי אני חייב להקפיד מאוד בהיגוי אות חית רכה ככל האפשר, מעין נשיפה עם תנועה שאיננה אפילו הא, אלא רק תופסת מקום. החית החיכית הבוטה שלנו מסיטה לחלוטין את תחום חיפוש המשמעות לכיוונים אקזוטיים וקשה להם לזהות מילה המכילה את הצליל המוזר עם שם מקום כה פרוזאי וקרוב. בעזרת טעויות נרכשות מצליחים לאתר סוף סוף את השלטים ואפילו נכנסים ביציאה מהעיר לסופרמרקט לאגור מצרכים. אני נשאר לשמור בג'יפ במגרש החניה ולא מופתע לגלות סביבי שומרים רבים דוגמתי מבין זוגות שהתפצלו לכוח קונה וכוח שומר.