"ככה זה מרגיש" – פרק 10 'הרסת את זה'

"לוגן!" צחקתי כשהוא חיבק אותי מאחורה, ונישק אותי בצוואר. "אני בשיעור!" עצרתי אותו והוא הביט סביבו. "איזה?" הוא שאל וגיחך.
קבוצת הפוטבול הייתה בהתכוננות למשחק הגדול שלהם בעוד יומיים, ולוגן משתתף בו.
"לוגן מספיק, אתה צריך לחזור לאימון" אמרתי ולא הפסקתי את החיוך המגוחך שהיה מרוח על פניי, כשעשה לעברי פרצוף עצוב. "טוב, בסדר" הוא נכנע לבסוף ורץ בחזרה לקבוצה שלו שנעמדה במגרש הדשא ודיברה. בינתיים אנחנו- הבנות, עשינו תרגילי בוקר, וחיכינו למורה שתבוא.
"תיקחו חדר" היילי קראה לעברי. "מה?" שאלתי והסתכלתי עליה בעיניים מיואשות. עד שהבחורה הזאת עזבה אותי לכמה שבועות טובים, היא חייבת לחזור שוב?
"מקנאה?" זואי התערבה ומתחה את ידיה באוויר. "בה ובלוגן? ממש לא" היא גיחכה והניפה את שיערה הבלונדיני לאחור עם יד אחת. "לוגן בטח מחכה לרגע שהיא תיתן לו להיכנס לה בין הרגליים ואז ביי ביי לשאנל" היא הפעם פנתה אליי, ואני המשכתי להסתכל עליה, בהבעה שונה משל מקודם.
"אוי תפסיקי להכניס לה שטויות לראש" זואי הערבה שוב פעם וחייכה אליי, "תתעלמי ממנה".
"היילי, למה שלא תעבדי על התחת הקטן שלך ותסתמי?" אשלי אמרה ונעמדה ביני לבין היילי. הבנות צחקקו והיילי פתחה את פיה בהפתעה, והעבירה מבט אל ישבנה. "ובדרך גם על החזה הפצפון שלך" זואי הוסיפה והצחקוקים התגברו. אני אוהבת אותן כל כך. "תתעלמי ממנה" אשלי חייכה אליי. "בנות, הגעתי" המורה רצה לעברינו ונעמדה. "אוקיי .. היום אתן רצות" היא אמרה וכולן נאנחו. "מספיק להתלונן עצלניות, קדימה".
מאוחר יותר, התקלחנו, החלפנו בגדים בחדרי ההלבשה, ואז התיישבנו בקפיטריה ואכלנו.
"עוד יומיים את בת שש עשרה" זואי אמרה וניגבה דמעה דמיונית, צחקקתי. "תפסיקי לגדול לנו" אשלי הוסיפה והניחה את ראשה על כתפה של זואי בבכי מזויף.
"מה עם ההורים שלך?" היא אמרה במהירות והרימה את ראשה. "הם ילכו לארוחת ערב במסעדה, ואז הם וסבתא שלי ילכו לישון אצל דודה שלי" אמרתי ושתיהן מחאו כפיים בהתלהבות. "אבל, אשלי, יש להם וגם לי כמה חוקים"
"המסיבה היא לא עד הבוקר…" אמרתי והיא הנהנה הסכמה. "את לא מזמינה אנשים שאני לא מכירה" היא המשיכה להנהן, "ואין שתייה" אמרתי לבסוף וההנהון שלה הופסק. "מה?! אי אפשר מסיבה בלי שתייה! שאנלי" היא אמרה והרימה ידיים. "אני ממילא לא שותה" אמרתי והיא נאנחה, "אבל כל השאר כן" היא הוסיפה במבט מתחנן לעברי.
"רגע, אבל במסיבה שהלכנו אליה אני ואת, כשאוסטין.. את יודעת. הייתה לך כוס שתייה ביד ושתית ממנה" היא אמרה ואני גיחכתי לעצמי. "זה היה מיץ תפוחים" הרמתי כתפיים בחיוך. "הו, בגלל זה הטעם היה דיי שונה" היא הנהנה לעצמה וגיחכתי.
"אני יכול לגנוב אותה לשנייה?" שתי זוג ידיים גדולות הונחו על הכתפיים שלי, וזיהיתי את הקול. "כן לוגן" שתיהן ענו יחד בחיוך מוקסם אלי. הוא לקח את ידי ומשך אותי אל מחוץ לקפיטריה.
נכנסנו אל תוך אחת הכיתות הריקות. "מה אנחנו עוש – " הוא הרים אותי בקלילות והניח אותי על השולחן, כשהוא עומד מולי. "מה?" גיחכתי.
"אני יודע שיש עוד יומיים עד שתהיה בת 16.. אבל לא יכולתי לחכות" הוא חייך לעברי חיוך רחב, והושיט את ידו אל מעבר לכיס המכנס שלו. הוא הוציא מתוך הכיס קופסא קטנה וורודה, ומסר לי אותה.
"מה זה?" שאלתי בחיוך ענקי. "תפתחי"
פתחתי את הקופסא לאט וראיתי צמיד זהוב ויפהפה, עם סמל כסוף של החברה 'שאנל' עליו. חייכתי.
"זה.. שלי?" שאלתי מופתעת, זה בטח עלה לו המון. "כן, את אוהבת את זה?" הוא שאל והתכופף לעברי.
"כן, זה מדהים.. אבל.. אתה בטוח? כלומר זה – "
"אני בטוח" הוא קטע אותי במהירות וליטף את פניי. "אז תודה" חייכתי וקפצתי מהשולחן עליו בחיבוק.
"תביאי" הוא אמר והחזיק אותי ביד אחת שלו, וביד השנייה הוא הוציא את הצמיד מתוך הקופסא, והשחיל אותו לתוך ידי הימינית. חייכתי אל עבר הצמיד והעברתי את חיוכי אל עבר לוגן. הוא רכן אליי ונישק אותי.
דלת הכיתה נפתחה, ואני ולוגן התנתקנו. "אני ממש מצטערת שאני מפריעה לרגע החמוד הזה ביניכם, אבל אני חייבת לדבר איתך שאנל, וזה דחוף" זו הייתה זואי בפתח הדלת, במבט מתנצל, אך מתחנן.
"אוקיי" עניתי בדאגה והעברתי את מבטי אל לוגן, שהנהן. ירדתי ממנו והתקדמתי אל זואי, שתפסה את ידי והתחילה ללכת איתי במשך המסדרון, עד שמצאנו את שירותי הבנות ונכנסנו אליהם. היא בדקה מתחת לכל תא אם מישהו נמצא בו.
"טוב אז.. יש מישהו שאני מחבבת.." היא אמרה לבסוף, והתהלכה מצד לצד. "זה מעולה! מי הוא?" שאלתי בחיוך גדול, והיא הפעם הביטה בי. "זו הבעיה.. הוא לא מישהו שאני אמורה לחבב" היא המשיכה להתהלך מצד לצד ואני התעקשתי שתגיד לי מי הוא. "אוסטין" היא אמרה לבסוף ועצמה את עיניה, מפחדת מהתגובה שלי. "אוסטין?" שאלתי בגבה מורמת. "אני יודעת שהוא ממש מגעיל אלייך לפעמים אבל אני.. לא יודעת, בזמן האחרון אני בוהה בו בקפיטריה או מקומות אחרים ואני פשוט רוצה לקפוץ עליו ולנשק אותו" היא אמרה עם מבט חלומי על פנייה. צחקקתי. "אוסטין לא מגעיל, אנחנו ידידים טובים עכשיו" חייכתי אליה. "באמת?! אז את יכולה לזרוק לו מילה טוב עליי נכון?" היא שאלה והתקרבה אליי בחיוך מתחנן. "ברור" גיחכתי. "יודעת מה? היום, דאבל דייט. אני ולוגן, את ואוסטין" אמרתי ופניה הפכו לחיוורות. "אני לא יודעת.. אני בטח אעשה פדיחות ו.."
"לא את לא. את הולכת להיראות מדהים כדיי להפיל לאוסטין את הלסת לרצפה" אמרתי והיא חייכה אליי, ונתנה לי חיבוק. יצאנו מחובקות משירותי הבנות והתהלכו במסדרון.

יצאתי מחדר המקלחת שלי, ונעמדתי בחדר. זואי הלבושה בשמלה שחורה וסקסית, הסתובבה אליי ופיה פתוח. "או מיי שאנל" היא אמרה ואני חייכתי והעברתי מבט אל עבר השמלה הצמודה והאדומה שלי. "זה לא יותר מידיי?" התחרטתי לכמה שניות.
"זה מושלם מפגרת! אני לא בטוחה שלוגן יצליח להתאפק" היא קרצה לעברי ופתחה את דלת החדר, ואני גיחכתי. ירדנו במדרגות וסבתא רוס בחנה אותנו מהספה. "ואוו" היא התפעלה וחייכה אל שתינו. "אתן נראות נפלא" היא הוסיפה באותו חיוך.
"תודה רוס" זואי אמרה בחיוך גדול, ויצאה מדלת הבית. "ביי סבתא, אני לא אחזור מאוחר" אמרתי ונתתי לה נשיקה בלחי, "אני יודעת שאת לא" היא אמרה ויצאתי מדלת הבית בחיוך אליה.
במגרש החניה אוסטין עמד ליד האופנוע שלו, ולוגן ליד המכונית שלו. הוא לבש חולצה מכופתרת לבנה וג'ינס שחור, הוא היה נראה כל כך טוב. "ואו, את … " לוגן לא הצליח לדבר מרוב התפעלות כשהתקרבתי אליו בחיוך, "תודה" אמרתי מיד והוא חייך ונשק לי על השפתיים האדומות שלי.
העברתי מבט אל זואי שהתיישבה מאחורי אוסטין על האופנוע, חושבת את הקסדה שלו. אוסטין בהה בי לכמה שניות, ואז התניע את האופנוע. הוא לבש ג'ינס שחור הדומה לשל לוגן, וחולצה מכופתרת שחורה, שכמה מכפתוריה היו פתוחים והבליטה את השרירים המפותחים שלו.
לוגן פתח לי את דלת המכונית והתיישבתי. חגרתי חגורה ולוגן נכנס מהצד שני והתחיל לנסוע.
הגענו למסעדה האיטלקית המפורסמת פה באל איי, ונכנסו לתוכה.
לוגן ואני התיישבנו בשולחן ומצדו השני זואי ואוסטין. הרגשתי את רגלו של אוסטין מתחככת עם שלי, והרמתי אליו מבטי. הוא רק חייך והחזיר את מבטו אל עבר התפריט. כולם הזמינו ואני הייתי האחרונה לדבר, "פסטה" עניתי בקלילות אל עבר המלצרית הנחמדה. "אין בעיה, כבר מגיע" היא חייכה כשהכניסה את הפנקס הקטן אל תוך כיס החולצה שלה, והסתובבה.
העברתי יד בשיער וזואי הסתכלה עליי בחיוך גדול. "ואוו מאיפה זה?" היא שאלה ולקחה את ידי, והביטה בצמיד שלוגן קנה לי.
"לוגן הביא ליום ההולדת" אמרתי כשנזכרתי שלא סיפרתי עדיין לה ולאשלי. היא הנהנה את ראשה בהתפעלות, "זה יפהפה" היא אמרה וראיתי את החיוך על פרצופו של לוגן.
"צמיד? באמת?" אוסטין פתח את פיו. כמה קיוויתי שזה לא יקרה. "אוסטין" לחשתי לעברו, מקווה שהוא לא יהרוס את הערב הנפלא שהתחלנו.
"יש בעיה?" לוגן שאל והסתכל אליו במבט קודר. "כלום, זה פשוט.. לא מקורי.. זה צמיד" אוסטין הרים כתפיים והרגשתי את רגלו נוגעת בעקב השחור שלי פעם נוספת. 'תפסיק' סימנתי לו עם שפתיי.
"אז, אמ.. לוגן, עוד יומיים בערב יש לכם משחק נכון?" זואי ניסתה לשנות את האווירה. "כן" הוא פנה אליה עם חיוך. "מול חבורת חובבנים, ננצח בטוח. אתן תבואו?" הוא שאל והפעם פנה אליי, חייכתי בהנהון. "ברור" הוספתי והוא נתן לי נשיקה רכה על השפתיים, מחייך בחזרה.
העברתי את מבטי חזרה אל זואי ואוסטין. זואי קרצה אליי בחיוך, ואוסטין רק גלגל עיניים. קיוויתי שהעובדה שנהיינו ידידים טובים תעזור, אבל זה רק נעשה גרוע יותר והוא נהפך שוב לאוסטין החופר שעצבן אותי כל הזמן. "אז.. אמ.. אוסטין.. אתה מתעמל הרבה לא?" זואי שאלה בחיוך מובך ונגעה בשריר שביד ימין שלו. אוסטין הנהן לעברה בחיוך קטן.
צלחות האוכל הגיעו והתחלנו לאכול. אני זואי ולוגן דיברנו כל זמן הארוחה, ואוסטין רק שתק ואכל בשקט.
בזמן שזואי ולוגן שוחחו, הסתכלתי על אוסטין, ונאנחתי קלות. "מה?" הוא לחש לעברי כשראה שבהיתי בו. "מה יש לך? חשבתי שהכול בסדר בינינו סוף סוף" החזרתי והוא גלגל עיניים. "זה אמור להיות התפקיד שלי" אמרתי כשגלגל עיניים וראיתי חיוך קטן עולה על שפתיו.
"אתה מוכן לפח – "
"טוב בסדר אני לא אגיד כלום אם לא תחפרי לי" הוא קטע אותי ואני נאנחתי פעם נוספת. "לא אמרתי שלא תגיד כל – "
"אני שנייה באה טוב?" זואי אמרה וקמה ממקומה, עונה לפלאפון שלה שצלצל ומתרחקת מאיתנו.
ישבנו בשולחן בשקט. "אתם דיי גרועים" אוסטין אמר פתאום ואני הנחתי יד על המצח בייאוש.
"סליחה?" לוגן פנה אליו, עם כעס בקולו. "אתם. קבוצת הפוטבול של בית הספר." הוא אמר ושתה מכוס הזכוכית שלו המלאה קולה. לוגן פרץ בצחוק. "אין לך מושג על מה אתה מדבר בכלל, אתה לא יודע שום דבר על פוטבול" הוא הוסיף. הפעם אוסטין צחק, "אני יודע המון, הרבה יותר ממך" הוא אמר ואני הבטתי אל עבר הצלחת שלי, שהייתה מלאה. "אני חושבת שהגיע הזמן ללכת" קטעתי אותם מלהוסיף עוד משהו לשיחה, שהגיעה לי כבר לקצה הראש. "לא סיימת לאכול, תסיימי" אוסטין אמר וזואי חזרה והתיישבה בשולחן. "לא, בואו נלך" אמרתי והבטתי בו במבט קר, כעסתי כל כך. הוא הסתכל עליי ונאנח, מביט בי במבט מתנצל, "תסיימי" הוא אמר לבסוף. "היא לא צריכה אישור ממך " לוגן התערב. "שוב אתה?" אוסטין מלמל והעביר את מבטו אליו. "כן, שאנל צודקת, אמ.. ממילא אמא שלי צריכה אותי עכשיו בבית" זואי אמרה והנהנה לעברי, עוזרת לי. "אוקיי" לוגן אמר בקלילות וקם מהשולחן. הוא סימן למלצרית לבוא, והיא הביאה לו קופסא קטנה עם החשבון בפנים. הוא פתח את הארנק במהירות, שם את סכום הכסף המדויק ומסר למלצרית שחייכה אליו בנחמדות. לוגן תפס את ידי, ויצא איתי מהמסעדה.
"לוגן.." אמרתי כשהוא נעצר ליד המכונית, והסתובב לעברי. "מצטערת, חשבתי שהוא – "
"אל תצטערי על כלום, זו לא אשמתך" הוא חייך חיוך קטן ונאנח.
הסתובבתי, וראיתי את אוסטין וזואי יוצאים מהמסעדה.
"אני שנייה חוזרת" אמרתי ללוגן והתקדמתי אליהם. נתתי חיבוק פרידה לזואי, שחיכתה בינתיים ליד האופנוע של אוסטין.
נעמדתי מול אוסטין שרק בהה בי ושילבתי ידיים בכעס. "היית חייב להרוס את זה?" שאלתי בקול שלו והוא נאנח. "מה כבר אמרתי?! שהצמיד הזה לא מקורי?" הוא שאל ותפס את ידי בעדינות, מסתכל אל עבר הצמיד.
הסתכלתי עליו לכמה שניות והסתובבתי בכעס. "לא, חכי" שמעתי את קולו והוא סובב אותי בידו, "אני מצטער, אוקיי?" הוא אמר והביט בעיניי שהביטו בו. "שאנל" שמעתי את קולו של לוגן מהמכונית, שנייה לפניי שרציתי לפתוח את הפה ולהוסיף עוד משהו לשיחה.
הסתובבתי אל עבר המכונית שלו ונכנסתי אליה, ולוגן מהצד השני.
הנסיעה עברה בדממה, עד שהגענו לחניה של הבית שלי. הוא נשק לי בלחי לשלום, ואני נכנסתי לבית.
"איך היה?" אליס שאלה בחיוך ואני נאנחתי ושחזרתי בראשי את הערב המעייף. "גרוע" מלמלתי בזעם, והוצאתי את העקבים שלי, בועטת אותם לכל צד. "ואו, את כועסת" היא אמרה והתיישבה לידי על הספה הגדולה בסלון, בחצי גיחוך.
"אוסטין" אמרתי לבסוף. "אבל חשבתי שאתם – "
"הוא הצליח להרוס את זה " מלמלתי ונשכבתי על הספה, כשהרגליים שלי על ירכיה של אליס.
"הו.." היא אמרה והנהנה בהבנה. "את לא חושבת שזה אשמתך גם?" אליס אמרה לפתע ואני פתחתי את עיניי, שנעצמו לכמה שניות.
"ואיך זו אשמתי?" שאלתי וסובבתי את הראש אליה.
"את יודעת שאוסטין משוגע עלייך, אז למה תכננתם בכלל את הארוחה הזאת ש – "
"ואו ואו" קטעתי אותה. "אוסטין לא משוגע עליי" הדגשתי את מילותיי והתיישבתי בחזרה.
"אם זה מה שאת רוצה להאמין בו" אליס הרימה כתפיים והזיזה את רגליי ממנה, כשהיא קמה מהספה ולוקחת את השלט מהשולחן.
"את יודעת.." היא התחילה להגיד, "חבר ראשון זו לא אהבה ראשונה" היא הדגישה את המילה 'לא' והתיישבה בחזרה לידי.
נשארתי באותו מקום למשך דקה, שוקעת במחשבות. לבסוף עליתי למעלה, התקלחתי והלכתי לישון.