לי ים

\\\"לי ים את איתנו ?\\\" שאלה רוני .הרמתי את המבט אלייה. \\\"כן\\\" אמרתי. שון חייך אלי .הרגשתי לא נעים כאילו הוא גילה סוד שלי .רוני הסתכלה עליי. קמתי מהכיסא והתחלתי לאסוך את הדברים שלי שהיו פזורים על השולחן.\\\"לאן את אולכת ?\\\" שאלה אותי לאה .\\\"אה אני לא מרגישה טוב \\\" אמרתי והמשכתי לאסוף את הדברים .\\\" אבל נשארו רק שלוש שעות.\\\"היא אמרה .\\\"תודה אבל נראה לי שאני אלך .\\\" \\\"אז אני אבוא איתך.\\\" שון אמר. רוני ואני הסתכלנו עליו. ידעתי מה יקרה עכשוי המבט שרוני תתקע בי עוד שנייה יואמר הכל. שגנבתי לה אותו .ידעתי כבר למה שון אמר את זה .\\\" לא, תודה שון אבל אני אלך לבד \\\"אמרתי ויצאתי מהכיתה. בדרכי לספרייה העירונית שהייתה בהמשך הרחוב ופנייה אחת שמאלה . ניסתי לא לחשוב על שון ועל רוני ועלי .ובטח עכשוי הוא מספר לה שהוא התוודה בפניי שהוא מאוהב בי והיא פשוט תאשים אותי בכל כאילו אני אשמה שהוא התאהב בי .ואת האמת לא הבנתי מה הוא מוצא בי באמת שלא. אבל היא תפיץ בכל הביה\\\"ס עד שלכולם יהיה את אותו מבט כלפי ושוב אני אנסה לעבור ביה\\\"ס או שיעיפו אותי פשוט מה שיבוא קודם.אבל אין לי כוח לעבור עוד ביה\\\"ס או הכי עצוב לראות עוד מישהי ששונאת אותי בלי סיבה . אבל זה יקרה כהה זה עם בנות. נכנסתי לספרייה והתיישבתי במקום הקבוע שלי שולחן אחד בצד. בספרייה הרגשתי הכי בבית .בין כל הספרים והסיפורים הרגשתי שזה העולם האמתי תמיד פשוט רציתי להישאב לעולם שלהם ולהתנתק מהעולם שלנו ולפעמים זה היה כהה אבל לזמן קצר. כשקראתי ספר שעניין אותי מבלי לשים לב הרגשתי שאני שם בעולם שלהם אבל תמיד הייתי צריכה להתנתק משם .אווה הספרנית התיישבה לידי. אווה ואני מכירות כבר המון זמן . טוב לא פלא רוב הזמן אני בספרייה וגם היא .והיא גם לקחה אחריות על עצמה לארגן לי כל שבוע ספר או שתיים שהיא חושבת שאני אוהב. ולפעמים היא פשוט הייתה יושבת ליידי ומדברת איתי היא הייתה מספרת לי החיים שלה ואני רק הייתי מקשיבה לפעמים אנשים פשוט צריכים להוציא מה שיושב להם על הלב מבלי שישמעו תגובות או עצות מה לעשות כי בתוכם הם יודעים את זה הם רק צריכים לשחרר קצת מהלב . ולי זה לא היה מפריע זה היה כמו העולם של הספרים רק פשוט בעיניים של אווה ואני הייתי שמחה להישאב לשם מאשר להתמודד עם העולם שלי .\\\" לי ים \\\" היא אמרה .\\\" כן אווה \\\" אמרתי וחייכתי אלייה מוכנה להקשיב למה שהיא אומרת . \\\" אמא שלך התקשרה היא צריכה אותך בבית \\\" היא אמרה . אני יודעת שלפעמים זה מוזר שאמא שלי מתקשרת לספרנית אבל גם היא פשוט יודעת שרק פה היא תצליח לתפוס אותי . וזה לא מזיז לה שאני פה או שאני מבריזה בכלל .אווה הסתכלה עליי . דמעות התחילו לזלוג לה על הלחיים . היא ניגבה אותם בשקט והושיטה לי ספר . \\\"לי ים זה ספר בשבילך שלך אישי ממני \\\" היא אמרה . \\\" אויה כמה אני אוהבת אותך מה אני יעשה בלעדייך פשוט אל תאבדי את הדרך ואני פשוט פה בשבילך תמיד תזכרי את זה \\\" היא אמרה וחיבקה אותי שוב היא הרפתה טיפה וניגבה את הדמעות שלה . \\\" טוב לכי \\\" היא אמרה .\\\" מה קורה אווה ?\\\" שאלתי \\\" אמא שלך תספר לך \\\" היא אמרה והחליקה את הספר שנתנה לי לתיק שלי . קמתי ויצאתי מהספרייה .