sweet nothing
מקווה שאהבתם :) ♥

משחקים שבלב – פרק 10

sweet nothing 25/05/2015 551 צפיות אין תגובות
מקווה שאהבתם :) ♥

הגעתי הביתה מאוחר, ממש מאוחר !
"איפה היית עד עכשיו ?" אמא שלי התנפלה עלי ברגע שנכנסתי הביתה והתחילה לתחקר אותי אבל אני התעלמתי ממנה. הייתי יותר מידי עייפה כדי לענות לה. "למה לא ענית לי לפלאפון, היית לפחות משאירה הודעה שתגיעי מאוחר" אמרה בעצבים. "הוא נאבד" אמרתי ונמרחתי על המעקה של המדרגות. "לאלי את שיכורה?" היא שאלה מודאגת. "לא אמא רק כואב לי הראש, אפשר ללכת לישון?" שאלתי והתחלתי לעלות לחדרי בלי לחקות לתשובה.

כשהתעוררתי בבוקר ראיתי בשעון המעורר שהשעה 2:30 בצהריים, ישנתי הרבה ועדיין הייתי עייפה. רק עכשיו שמתי לב שאני עדיין לובשת את הבגדים של בית הספר מאתמול, מה שהזכיר לי שיש היום בית ספר ופספסתי יום לימודים. זה בטח יראה כאילו אני מבריזה בכוונה כדי לא לפגוש את צארלי, 'נהדר !' .
מגש עם ארוחת בוקר חיכה לי ליד המיטה, ואמבטיית קצף גם הייתה כבר מוכנה. הסתכלתי על המגש שהיה עמוס באוכל והבטן שלי התחילה לקרקר למראה כל המאכלים הטעימים שהיו עליו אבל אז הסתכלתי על עצמי במראה ונראיתי נורא. השיער שלי היה נפוח ומלא בקשרים, כל האיפור היה מרוח לי על הפנים והיו לי עיגולים שחורים מתחת לעניים. עד כמה שהייתי רעבה לא יכולתי לראות את עצמי כך ורצתי למקלחת. המים החמים הרגיעו אותי וכמעט הצליחו להשכיח ממני את כל הדאגות, כמעט. פשוט ישבתי וחשבתי על מה שקיילה אמרה ועל כמה שהיא צודקת, אני צריכה לעשות שינוי בחיים שלי, אמרתי לעצמי שוב ושוב בראש וחזרתי להתמכר לתחושה הנעימה של המים החמים.

יצאתי מהאמבטיה רעננה ועם כוחות חדשים, לבשתי חלוק וירדתי למטה. "גברת לאלי, טוב לראות שהתעוררת" אמרה מריאנה במבטא הצרפתי הכבד והמצחיק שלה. "שלום מרי" אמרתי וחייכתי אליה. "מה זה הרעש הזה?" שאלה מריאנה, "אני חושבת שזו הבטן שלי" אמרתי בזמן שסומק התחיל להתפשט על לחיי, לאור העובדה שלא טרחתי לגעת אפילו במגש עם האוכל שהיא השאירה לי ליד המיטה. מריאנה התחילה לצחוק, "בטן מדברת במקום פה של לאלי שלי זה לא טוב, עכשיו הולכת למטבח להכין ארוחה טעים טעים ולאלי הולכת לטרוף הכל" אמרה ואני התחלתי לצחוק. מאז שנולדתי מריאנה עוזרת בבית שלנו והיא עדיין לא מדברת נכון.
אחרי חצי שעה שבה מריאנה התרוצצה במטבח ואני הבטתי בה בהתעניינות הונחה על השולחן ארוחת מלאכים. "וואו" אמרתי כשהסתכלתי על השולחן והזלתי ריר על כל האוכל, "עכשיו, להתחיל לטרוף" אמרה מריאנה ותפחה על גבי.

כשסיימתי לאכול הרגשתי כ"כ מפוצצת שאפילו המחשבה על לקום מהכיסא הייתה קשה לי. "אני רואה שהתעוררת" אמרה אמי שירדה במדרגות והתקרבה אלי. "שלום אמא" אמרתי וניגבתי את פי במפית. "מישהו בא לבקר אותך היום בזמן שישנת" היא אמרה לי ואני תהיתי מי זה יכול להיות. "מי זה היה?" שאלתי. "אין לי מושג תגידי לי את, בטח אחד החברים שלך. איתו היית אתמול בלילה?" שאלה בתקיפות. "לא, אני אפילו לא יודעת על מי את מדברת" אמרתי בכעס. "באמת? , אני דווקא חושבת שאת כן יודעת" אמרה ונופפה בפלאפון שלי. "איפה מצאת אותו?" שאלתי וחטפתי אותו מידיה. "לא מצאתי, קיבלתי מהחבר שלך שקפץ לבקר" אמרה והסתכלה עלי במבט נוזף. גלגלתי את עניי לאור העובדה שהיא לא נותנת לי אפילו טיפת קרדית או אמון "הייתי אתמול אצל קיילה, ולא עם אף בן".
"קיילה" אמרה וכיווצה את גבותיה בדאגה. "כן קיילה" חזרתי אחריה ופתחתי את הפלאפון שלי.
תמונת שומר המסך של הפלאפון הוחלפה בתמונה של הנער מאתמול, זה שתפס לי מונית והופיע תזכורת עליה היה כתוב מספר פלאפון, כנראה שלו. צחקקתי לעצמי למראה התזכורת וסגרתי את הפלאפון, אפילו לא טרחתי לשנות את התמונה של שומר המסך בפלאפון.

"לאלי, ראית את השמלה שקניתי לך להיום?" שאלה אמי, "מה יש היום?" שאלתי בתמיהה, "מה זאת אומרת מה יש היום, היום הנשף השחור לבן בבית של המיסונים". המיסונים הם המשפחה של צארלי. "כן…לגבי זה, אני לא אבוא היום למסיבה" אמרתי לאמי בזמן שניסיתי למצוא תירוץ מספיק טוב שיספק את אמא שלי, סיבה מספיק טובה למה אני לא מגיעה למסיבה שהחברה הכי טובה שלי כביכול מארגנת. הנשף שמאורגן כל שנה בבית של המיסונים ובדר"כ הייתי עוזרת לארגן. "מה זאת אומרת את לא באה?" שאלה אותי אמא שלי בגיחוך, "לא חשבתי שצארלי תארגן השנה את הנשף אז כבר קבעתי תכניות" אמרתי, "איזה תכניות חשובות יותר מהנשף של החברה הכי טובה שלך?" שאלה אותי אמא שלי בזמן ששמה לעצמה עפרון לעניים בגוון אפור מעושן. "יש לי דייט" אמרתי בלי לחשוב. "עם מי? כל מי שאת מכירה הולך לשם היום" אמרה בחיוך, "לא כולם" אמרתי ונופפתי בפלאפון שלי.
רצתי אל חדרי וסגרתי את הדלת. לחשוב שלפני כמה שעות אמרתי שאני מחליטה להפסיק עם השקרים הפתולוגים האלה. לא היה לי אומץ להגיד לה את האמת, אמת שלא הייתי בכלל בטוחה אם היא אמתית. לא ידעתי לענות על השאלה הזאת בעצמי, צארלי עדיין החברה הכי טובה שלי?.
פתחתי את הפלאפון ולחצתי חייג על המספר שהיה רשום לי על שומר המסך בפלאפון.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך